5.8 מיליארד ₪

פוטנציאל‭ ‬החיסכון‭ ‬למשק‭ ‬הלאומי‭ ‬מהצלת‭ ‬מזון

עלות תזונה בריאה, יקרה עד פי 5 ורבים אינם יכולים לעמוד בה

אי ביטחון תזונתי בעולם ובישראל – השפעות בריאותיות וכלכליות

ביטחון תזונתי מתייחס לא רק לצריכה מספקת של מזון, המונעת רעב, אלא גם לאיכות המזון. כך, מימוש הזכות למזון לא נמדדת בערכים קלוריים גרידא, וקשורה גם לאיכות המזון. נגישות כלכלית לסל מזון בריא, שמבטיח תזונה הולמת, החיונית לתפקוד פיזי, נפשי וקוגניטיבי, היא אלמנט הכרחי למימוש ביטחון תזונתי.

אי ביטחון תזונתי בעולם

בהתאם להגדרות ארגון הבריאות העולמי (WHO) והאו"ם, אשר משמשות גם את הביטוח הלאומי בישראל, ביטחון תזונתי מושג באמצעות עמידה בארבעה ממדים:

זמינות פיזית של המזון – היצע המזון ואספקתו ברמה הלאומית – אספקה וגישה סדירה למזון בטוח ומזין, בכמות מספקת ובאיכות המאפשרת גדילה והתפתחות תקינים וקיום אורח חיים פעיל ובריא.
נגישות למזון – ברמת משק הבית – קיום די משאבים כדי להשיג מזון בכמות מספקת.
צריכת מזון – גיוון תזונתי והרגלי אכילה ברמת הפרט כמו גם קיום תנאי תברואה, מים ומודעות משק הבית לשימוש הולם במזון.
יציבות בגישה למזון – עליה להתקיים בכל הרמות.

בשנת 2022 פורסם דו"ח The State of Food Security and Nutrition in the World של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) בשיתוף ארגון הבריאות העולמי, ובו אומדני שיעורי אי-ביטחון תזונתי במדינות העולם. מממצאי הדו"ח עולה כי החל משנת 2020, חלה הרעה במדדי הביטחון התזונתי ברחבי העולם.

השפעות ארוכות טווח של מגפת הקורונה, הפרעות בשרשראות האספקה העולמיות, השפעות כלכליות ממלחמת רוסיה-אוקראינה והשפעתה על תפוקת דגנים בנוסף לאירועי אקלים קיצוניים הביאו לעליה במחירי המזון. עליה זו הובילה לגידול בכמות האנשים אשר אין באפשרותם לצרוך סל מזון בריא.

מנתוני ה-FAO עולה כי בעיית אי-הביטחון התזונתי בישראל היא מהחמורות בעולם.

אי ביטחון תזונתי בישראל

על פי עיבודי BDO לאומדני דו"ח הביטוח הלאומי שפורסם שיעור משקי הבית החיים באי-ביטחון תזונתי בשנת 2021 עמד על 16.2%. בתוך כך כ-8.2% נמצאים במצב של אי-ביטחון תזונתי חמור וכ-8% מצויים במצב של אי-ביטחון תזונתי מתון או קל. על פי דו"ח זה, ישראל מדורגת בעקביות בשנים האחרונות במקום השני בשיעורי העוני מבין מדינות ה־OECD, ובמקום החמישי מבין המדינות המפותחות ברמת אי־השוויון.

על פי נתוני ה-OECD אשר בוחן את תחולת העוני אחרי מיסים והעברות (עבור קו עוני בגובה 50% מחציון ההכנסה הפנויה) ישראל הינה המדינה בעלת תחולת העוני הגבוהה ביותר בקרב מדינות ה-OECD אולם תחולת העוני בה דומה לזו האמריקאית.

עוד מראים הנתונים כי ישראל היא בין המדינות בעלות שיעור אי שיוויון גבוה, כפי שנמדד במדד ג'יני, וממוקמת במקום החמישי בהיקף אי השוויון אחרי צ'כיה, מקסיקו, טורקיה, וארה"ב.

4 בטחון תזונתי בישראל: מיפוי פערים ואחריות לביצוע, 2023

[2] הוצאה לצריכה פרטית על מזון, משקאות וטבק, כולל ארוחות מחוץ לבית, למ"ס, 2021

[3] מתווה לאומי לבטחון תזונתי 2025

[4] דפוסי ההוצאה על מזון בישראל, מרכז טאוב, 2014

[5] ללא ארוחות מחוץ לבית, אלכוהול ומשקאות חריפים ומשקאות קלים.

אי שוויון בחלוקת הכנסות הינו אחד מהאתגרים המרכזיים העומדים בפני המשק הישראלי כאשר אי-ביטחון תזונתי הינו אחד התוצרים של חוסר שוויון בחלוקת הכנסות במשק.

לפי מדד הביטחון התזונתי של ה"אקונומיסט" לשנת 2022, ישראל מדורגת במקום ה-24 במונחי ביטחון תזונתי מתוך מדינות ה-OECD, ירידה של 12 מקומות מהשנה שעברה, ובשיעור ההוצאה על מזון מתוך ההוצאה על צריכה פרטית ישראל נמצאת במקום השישי מתוך מדינות ה-OECD.

להערכתנו, שיעור אי-הביטחון התזונתי החריג בישראל נובע משתי סיבות עיקריות: משקלה הגבוה של ההוצאה על מזון מתוך ההוצאה על צריכה פרטית בישראל ומדיניות לאומית בנושא אי בטחון תזונתי שאינה מספקת, חסרת גוף מתכלל ותקציבים יעודיים[1].

בישראל משקל ההוצאה על מזון בצריכה הפרטית הינו בין הגבוהים ב-OECD, כ-18%. המשמעות היא, שמשק בית המוציא כל חודש סכום כולל של כ-20 אלף ₪ בעבור מוצרי צריכה שונים, יוציא כ-3,600 ₪ על מזון[2]. אוכלוסייה החיה באי ביטחון תזונתי אף תוציא שיעור גבוה יותר מסך ההוצאה שלה על מזון.

לפיכך, מדיניות הצלת מזון וחלוקתו לשכבות מוחלשות הינה מדיניות רווחה אפקטיבית בישראל, בה חלק נכבד מההוצאה של משקי הבית הינה על מזון. למדיניות זו גם יתרון בריאותי. הצלת מזון במיקוד על ירקות , ומוצרי צריכה בריאים נוספים כגון שמן זית, טחינה וקטניות, מאפשרת אספקת מזון בריא לאוכלוסיות באי ביטחון תזונתי, תוך הבטחת תזונה הולמת החיונית לתפקוד פיזי, נפשי וקוגניטיבי. המתווה הלאומי לבטחון תזונתי שפורסם על ידי משרד הרווחה בישראל והמועצה הלאומית לביטחון תזונתי ב 2025 עומד גם הוא על הקשר שבין עוני ובטחון תזונתי וממליץ על מגוון פעולות שמטרתן חיזוק מארג החוסן החברתי באמצעות שיפור הבטחון התזונתי[3].

כדי לבחון את האפקטיביות של הצלת מזון ככלי מדיניות להגדלת הביטחון התזונתי בישראל, מתבסס הדו"ח על המתודולוגיה של צ'רניחובסקי ורגב[4] שמגדירה את ההוצאה הנורמטיבית על מזון כלומר, מחיר סל מזון בסיסי למשפחה, כך גם כאשר הכנסת משק הבית גדלה רמת ההוצאה על מזון נשארת קבועה, ואפקטיביות הצלת המזון נמדדת בצורה מדויקת.

לצורך בחינת רמת ההוצאה הנורמטיבית (צריכה ממוצעת של עשירון שני עד חמישי) על מזון[5], נבחנה ההוצאה לנפש על מזון של המאיונים הנמוכים ביחס לרמת ההוצאה הנורמטיבית העומדת על כ-990 ₪ לחודש. הניתוח בפרק זה מראה כי בשני המאיונים התחתונים (במונחי צריכה לנפש סטנדרטית), היקף ההוצאה על מזון הינו כמחצית מהרמה הנורמטיבית.

תזונה בריאה, ביטחון תזונתי ובריאות

על פי הנחיות התזונה הלאומיות של משרד הבריאות הישראלי[1], התזונה המומלצת מבוססת על עקרונות התזונה הים תיכונית: תזונה העשירה בעיקר ממגוון מזונות גולמיים מהצומח כגון ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים, שמן זית, אגוזים וזרעים ושילוב של מזונות מן החי כגון ביצים, עוף, דגים ומוצרי חלב. כמו כן משרד הבריאות ממליץ להפחית באופן משמעותי את הצריכה של מזונות אולטרה מעובדים (מזונות שעברו תהליכי עיבוד תעשיתיים ולרוב מכילים מיצוי רכיבי מזון או תוספי מזון). אשר צריכתם מובילה להשמנה ולתחלואה כרונית[2]. להמלצות אלו יתרונות בריאותיים, סביבתיים, חברתיים וכלכליים כפי שבאים לידי ביטוי בקשת המזון. מבחינה היסטורית, בעולם, המדיניות הציבורית לטיפול באי- ביטחון תזונתי התמקדה בזמינות כמות קלורית מספקת ולא באיכות התזונה. מדיניות זו משמעותה תיעדוף צריכה קלורית יומית מספקת ללא התייחסות לאיכות, להרכב ולערך התזונתי של המזון הנצרך. חשוב להבין כי בתוך תחום אי-הביטחון התזונתי קיימות רמות שונות, המוגדרות ומוסכמות ברמה הבינלאומית, ויש להבחין ביניהן לצורך גיבוש מדיניות ופתרונות מתאימים.

ברמה הגלובלית, המדיניות הציבורית למלחמה באי-ביטחון תזונתי נחלה הצלחה בכך שהביאה לירידה בשיעור הסובלים מתת תזונה בעולם.

אולם, על פי ארגון הבריאות העולמי וה-FAO, על אף הצלחת מדיניות זו בצמצום השיעור העולמי של הסובלים מתת תזונה, היא לא קידמה תזונה בריאה ולמעשה אף פעלה לעיתים בניגוד גמור לה כאשר הובילה את מערכות המזון להתפתח באופן בו עלות סל מזון בריא יקרה עד פי חמישה[3] מעלות סל מזון בסיסי (שם כולל למזון הניתן לאחסון או לייצור לאורך כל השנה, ומכיל כמות קלוריות גבוהה ביחס למחירו) המספק את כמות הקלוריות היומית הנדרשת לאדם אך לא את המגוון וכמות הנוטריינטים הדרושה לו.

כלומר, המדיניות העולמית התמקדה באספקת הצריכה הקלורית היומית ולא באספקה של מזון מגוון ומזין. פירות וירקות מהווים מרכיב משמעותי בתזונה בריאה היות והם מכילים רכיבי תזונה חיוניים הדרושים לאדם (כגון: ויטמינים, סיבים תזונתיים ועוד). מגוון מזון חשוב לא פחות מהכמות. תזונה עשירה בירקות ופירות עשויה להוריד את לחץ הדם, להפחית את הסיכון למחלות לב ושבץ, למנוע סוגים מסוימים של סרטן, להפחית את הסיכון לבעיות עיניים ועיכול ולהשפיע לטובה על רמת הסוכר בדם.

תזונה בריאה היא מרכיב חשוב במניעת מחלות לא מדבקות (Non-Communicable Diseases, NCDs), כדוגמת סכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, מחלות כליה, ודיכאון. התוכנית הלאומית למדדי איכות הרפואה בקהילה בישראל מצביעה על כך כי נתוני התחלואה בסכרת, השמנה, מדד GFR ועוד גבוהים יותר ככל שהמצב החברתי-כלכלי נמוך יותר[5].
NCDs הם גורם התמותה הגדול ביותר, אשר אחראי ל-75% מכלל מקרי המוות – 41 מיליון אנשים בשנה, 18 מיליון מהם מתחת לגיל 70.[6] מתוך מקרי המוות המוקדמים הללו, מוערך כי 82% מתרחשים במדינות בעלות הכנסה נמוכה ובינונית.[7]

במחקר בישראל נמצא כי שני שלישים מהמשפחות עם ילדים לא יכלו לעמוד בעלות התזונה הבריאה

לעיתים קרובות תזונתם של משקי בית הסובלים מאי-ביטחון תזונתי מורכבת בעיקר ממוצרי מזון שאינם בריאים. לכן בקרב אוכלוסייה הסובלת מאי-ביטחון תזונתי קיים סיכון גבוה יותר לבעיות בריאותיות דוגמת עייפות, תשישות, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, אוסטיאופורוזיס, אנמיה, מומים ופגות והשמנת יתר[10].

כמו כן, אי-ביטחון תזונתי גורם גם להידרדרות מתמשכת של בריאות הנפש, למצוקה פסיכולוגית, לדיכאון וחרדה, להעדר טיפול רפואי בילדים, לפגיעה ברווחתם וכן לפגיעה קוגניטיבית המשפיעה על כישורי הלמידה, הזיכרון והחשיבה. הזנה לקויה של העובר או של הילד בתקופות הקריטיות תשפיע על עיכוב התפתחותי כבר בגיל הרך ובגילאי הגן, גורם המגדיל את הסבירות של פגיעה בלימודים, הישגים נמוכים עקב חוסר ריכוז בבית הספר ועזיבת מסגרות הלימוד בטרם עת. בהשוואה לילדים הגדלים במשפחות עם ביטחון תזונתי ילדים אלה גם סובלים לעיתים מתפקוד פסיכו-סוציאלי נמוך ומתופעות של תוקפנות, היפראקטיביות או אפתיה[11]. מחלות שאינן מדבקות (NCDs) מוגדרות כאחד מהאתגרים לפיתוח בר-קיימא ביעדי האו"ם. במסגרת זאת, ראשי מדינות וממשלות התחייבו לגבש תגובות לאומיות עד לשנת 2030, במטרה להפחית בשליש את התמותה המוקדמת ממחלות אלו באמצעות מניעה וטיפול (יעד 3.4 ביעדי הפיתוח בר-קיימא). ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממלא תפקיד מנהיגותי מרכזי בתיאום ובקידום המאבק העולמי במחלות שאינן מדבקות ובהשגת יעד 3.4 של יעדי הפיתוח בר-קיימא.[12]

במבט רחב, עלותו הגבוהה של מזון ביחס להכנסה פנויה, מהווה מגבלה במדינות עשירות ועניות כאחד, לאספקת סל מזון בריא. משכך, הצלת מוצרי מזון בריאים ואספקתם לאוכלוסיה באי בטחון תזונתי אשר אינה רוכשת/צורכת די מהם, מבטיחה תזונה הולמת ומשפיעה מתוך כך על בריאותם של החיים באי ביטחון תזונתי, ומשכך חוסכת למשק הוצאות בריאות.

[1] קובץ ההנחיות התזונתיות

[2] אתר משרד הבריאות

[3] Food security and nutrition in the world 2022, FAO

[4] Harvard T.H. Chan School of Public Health

[5] התוכנית הלאומית למדדי איכות ברפואת הקהילה

[6] Noncommunicable Diseases Fact Sheet. (2022) World Health Organization, Noncommunicable diseases 2024.

[7] Noncommunicable diseases 2024

[8] The State of Food Security and Nutrition in the Wolrd

[9] https://doi.org/10.1186/s13584-025-00675-7

[10] צבע, 2008; ניראל ועמיתים, 2003; Dahl& Olson, 1999; Derochers, 2015

[11] Barajas 2007; Carter, Krus, Blakely, & Collings, 2011; Drennen, et al., 2019; Loopstra, et al., 2015;Muldoon, Duff, Fielden, & Anema, 2013; Pettoello-Mantovani et al., 2018; Rose 2008 .,al et Jacobs

[12] Noncommunicable Diseases 2024

עלויות בריאותיות של אי ביטחון תזונתי

צריכת סל מזון בריא בדגש על פירות וירקות, עשויה אמנם להיות יקרה ולעלות עד פי חמישה מעלות סל מזון בסיסי, אולם תזונה לא בריאה עלולה להיות יקרה אף יותר.

סדרת מחקרים ותחזיות מרחבי העולם בשנים האחרונות מצביעים על השלכותיה של תזונה לא בריאה למצב הבריאותי ולהוצאות בריאות גם למערכת הבריאות וגם לציבור:

במחקר שנערך בבריטניה נמצא כי כ-46% מהוצאות ה-NHS (שירות הבריאות הלאומי של בריטניה) מקושרים לתזונה לקויה, מחסור בפעילות פיזית, עישון, צריכת אלכוהול ובעיות השמנה. מתוך הוצאות ה-NHS על סך כ-43 מליארדי פאונד, כ-6 מיליארד פאונד מקושרים למחלות הנובעות מתזונה לקויה, לרבות בעיות מטבוליות ואנדוקריניות, סרטן ומחלות כלי דם, סכום גבוה יותר משל כל גורם אחר הנבדק במחקר[1].
מחקר מעקב אוסטרלי שנערך לאורך 15 שנים, מצא כי הוצאות הבריאות של נשים אשר אכלו פירות וירקות היו נמוכות משל אלו שלא צרכו פירות וירקות באופן קבוע. כמו כן, המחקר העריך כי סבסוד פירות וירקות במקביל להעלאת מס על מזון לא בריא מגלם בחובו פוטנציאל חיסכון שנתי של 3.4 מיליארד דולר למערכת הבריאות באוסטרליה המשקפים כ-2% מהוצאות הבריאות במדינה.
מחקר אמריקאי אשר סקר שורת מחקרים שפורסמו בין השנים 2005-2015 ובהם בחינה של שכיחות מחלות בקרב אוכלוסייה באי-ביטחון תזונתי ואוכלוסייה בביטחון תזונתי, מצא כי כ-4% מהדיווחים על דלקת מפרקים מיוחסים לחיים באי-ביטחון תזונתי, כ-6% מהדיווחים על סכרת מיוחסים לחיים באי ביטחון תזונתי, כ-15% מבעיות בריאות הקשורות לשיניים, כ-13% מדיווחים על מחסור בויטמנים, כ-7% מהדיווחים על השמנת יתר, כ-11% מדיווחים על הפרעות נפשיות, כ-30% מהדיווחים על דיכאון בקרב מבוגרים וכ-34% מהילדים המקבלים תרופות מרשם מיוחסים לחיים באי- ביטחון תזונתי.
בדוח ה-MMWR של ה-CDC על דלקת מפרקים בילדים ובני נוער בארה״ב (נתוני NSCH, בשנים 2017–2021) נמצא כי השכיחות גבוהה יותר בקרב ילדים ממשקי בית עם אי־ביטחון תזונתי לעומת ילדים ממשקי בית אחרים. [2]
בסקירה של International Journal of Paediatric Dentistry (2023) נמצא כי לילדים ובני נוער עם אי־ביטחון תזונתי סיכוי גבוה פי שניים לחלות בעששת[3], במחקר של (Nutrients, 2023) נמצא קשר מובהק בין אי-ביטחון תזונתי לאנמיה (AOR=1.43).[4]
במחקר חתך מייצג בארה״ב (Scientific Reports, 2024; NHANES) נמצא קשר חיובי בין אי-ביטחון תזונתי להשמנה, וככל שחומרת אי-הביטחון התזונתי עלתה כך עלו הסיכויים להשמנה וכן למדדי השמנה בטנית (BRI/ABSI), הקשר היה בולט במיוחד בנשים. [5]
מחקר עדכני בארה״ב (Journal of Affective Disorders, 2024) מצא שבאוכלוסייה הבוגרת אי-ביטחון תזונתי נקשר באופן עצמאי לתסמיני דיכאון (AOR≈3.04) וחרדה (AOR≈2.67), עם מובהקות חזקה במיוחד בקרב משקי בית עם ילדים ונשים. [6]
במחקר קנדי מקיף אודות ילדים (Canadian Journal of Public Health, 2024) נמצא כי לילדים ממשקי בית עם אי-ביטחון תזונתי עלויות הבריאות היו גבוהות יותר והם השתמשו בשירותים בריאותיים ובתרופות מרשם בתדירות גבוהה יותר בהשוואה לילדים ממשקי בית אחרים. [7]

מחקר שנערך בקנדה ופורסם בשנת 2015, בחן את הקשר בין אי-ביטחון תזונתי ועלויות בריאות. המחקר אשר פורסם ב-[8]The Canadian Medical Association Journal מצא כי ככל שרמת אי-הביטחון התזונתי חמורה יותר, ההוצאות הבריאותיות גבוהות יותר, כאשר העלות התוספתית השנתית הממוצעת של עלויות בריאות לאדם בוגר החי באי-ביטחון תזונתי הינה 1,266$[9]. אשפוזים, רכישת תרופות ודרישת שירותי רופא הם שלושת מרכיבי ההוצאות להם מיוחסת מרבית תוספת העלויות.

מחקר שפורסם בשנת 2019 בארה"ב, מצא בדומה למחקר הקנדי, כי ההוצאות השנתיות על שירותי בריאות בקרב אוכלוסייה בוגרת (גילאי 18 ומעלה) החיה באי-ביטחון תזונתי, גבוהות בכ-2,100$[1] (לאדם) ביחס למבוגרים החיים בביטחון תזונתי. במחקר זה הקישו החוקרים על הקשר בין רמות אי-ביטחון תזונתי של משקי בית להוצאות בריאות שלהם בעזרת סקר הבריאות הלאומי (NHIS) וסקר הוצאות בריאות (MEPS) תוך שהעריכו את תוספת העלויות הבריאותיות המקושרות לאי- ביטחון תזונתי במדינות ומחוזות שונים בארצות הברית[2].

על מנת לאמוד את עלויות הבריאות התוספתיות כתוצאה מאי-ביטחון תזונתי בישראל נבחנו נתונים אודות מערכת הבריאות בקנדה ובארה"ב אל מול ישראל. הממצאים מלמדים כי מדינת ההשוואה הרלוונטית לישראל ביחס להוצאות בריאות הנה קנדה. זאת היות ובקנדה ובישראל שיעור ההוצאה הציבורית על בריאות דומה וכן שיעור ההוצאה על בריאות מהתמ"ג. ארה"ב בה ההוצאה הציבורית על בריאות נמוכה משמעותית מזו הישראלית והקנדית, ושיעור ההוצאה על בריאות מהתמ"ג הנו גבוה משמעותית מבישראל ובקנדה, אינה יכולה לשמש כנקודת התייחסות רלוונטית לישראל באשר להוצאות על בריאות במדינה.

ההוצאה על בריאות כאחוז מהתוצר בישראל, בתקנון לנפש סטנדרטית עומדת על כ-8%, של קנדה על כ-11% ואילו של ארה"ב על כ-17%.

[1] The economic burden of ill health due to diet, physical inactivity, smoking, alcohol and obesity in the UK

[2] Arthritis Among Children and Adolescents Aged <18 Years — United States, 2017–2021

[3] SabbaghS2023Food_AAM.pdf

[4] Food Insecurity and Micronutrient Deficiency in Adults: A Systematic Review and Meta-Analysis

[5] The association between food insecurity and obesity, a body shape index and body roundness index among US adults | Scientific Reports

[6] Food insecurity and mental health among US adults during the COVID-19 pandemic: Results from National Health Interview Survey, 2020–2021 – PMC

[7] The association between household food insecurity and healthcare costs among Canadian children – PubMed

[8] Association between household food insecurity and annual health care costs

[9] מחירי 2012 במונחי 2023Tarasuk, V., Cheng, J., De Oliveira, C., Dachner, N., Gundersen, C., Kurdyak, P. (2015). Association between household food insecurity and annual health care costs. Cmaj, 187(14), E429-E436

[1] מחירי 2019 במונחי 2024

[2] BDO Analysis of Berkowitz, S., Basu, S., Gundersen, C., Seligman, H.. (2019). State-level and county-level estimates of health care costs associated with food insecurity. American Center for Disease Control. 16, E90

כמו כן, ההוצאה הממשלתית מסך ההוצאה על בריאות בישראל ובקנדה דומות, כ-70% ואולם בארה"ב הנה כ-55% בלבד[1].

היות והניתוח מלמד כי קנדה הנה מדינת ההשוואה הרלוונטית לישראל ביחס להוצאות בריאות נבחנו הוצאות הבריאות השנתיות לנפש בשתי המדינות. ניתוח נתוני הבנק העולמי אודות ההוצאות הבריאותיות השנתיות מלמד כי ההוצאה בקנדה לנפש סטנדרטית גבוהה בכ-20% ממקבילתה בישראל[2].

על כן, על מנת להתאים את העלות הבריאותית התוספתית השנתית לנפש באי-ביטחון תזונתי אשר התקבלה במחקר הקנדי בסך 1,303$ לעלות המקבילה הישראלית נדרש תקנון של כ-20% כלפי מטה. לאחר ביצוע ההתאמה הנדרשת עולה כי העלות הבריאותית התוספתית השנתית לנפש באי-ביטחון תזונתי בישראל עומדת על כ-1,040 $.

[1] לפי נתוני ה-World Bank.

[2] בהתאם לנתוני הבנק העולמי בתקנון קפיטציה לפי מקדמי הקפיטציה של משרד הבריאות

בדו"ח זה, נבחנו ההשפעות הבריאותיות העודפות למשק מאי-ביטחון תזונתי בישראל. הבחינה בפרק זה מתמקדת בהשפעות הבריאותיות הישירות של אי-ביטחון תזונתי בישראל לשנת 2024 ואינה מכמתת עלויות כלכליות עקיפות נוספות מחיים באי ביטחון תזונתי.

העמותה האמריקאית נגד רעב Break for the World העריכה בשנת 2016 כי לחיים באי-ביטחון תזונתי השפעות עקיפות נוספות בהן אובדן ימי עבודה של האדם החי באי-ביטחון תזונתי כתוצאה מחולי, אובדן ימי עבודה של בן משפחה המטפל בו, עלויות חינוך מיוחד לילדים החיים באי-ביטחון תזונתי בבתי ספר יסודיים ותיכוניים ציבוריים, וכן עלויות נשירה . עלויות אלו הוערכו ב-24 מיליארד $, תוספת של 16% לעלויות הישירות שנאמדו במחקר לחיים באי ביטחון תזונתי[1].

על כן הערכת העלויות הבריאותיות הישירות כתוצאה מאי-ביטחון תזונתי בישראל המובאת בפרק זה מהווה אומדן חסר, ובסיס להערכת עלות משקית כוללת מאי-ביטחון תזונתי בישראל בשנים הבאות.

[1] “Hunger Report”, Bread For the World, 2016, Appendix 2

עלויות בריאותיות של אי ביטחון תזונתי

מנתוני ה-FAO עולה כי בעיית אי-הביטחון התזונתי בישראל היא מהחמורות בעולם. בעוד ששיעור העוני בישראל גבוה אך דומה לזה האמריקאי, שיעור אי-הביטחון התזונתי בישראל גבוה פי 1.7 ממקבילו האמריקאי.

המשמעות היא, שמבחינת מערכת הבריאות בישראל, אי-ביטחון תזונתי מהווה נטל גדול יותר מבכל מדינה אחרת.

בישראל, בה ההוצאה על בריאות לנפש נמוכה בכ-20% מזו הקנדית, העלות הבריאותית התוספתית השנתית מאי-ביטחון תזונתי עומדת על כ-1,040$, שווי ערך לכ-3,855 ₪ בשנה.

בהתאם לניתוח דו"ח זה, בישראל ישנם כ-1.5 מיליון איש[1] אשר חיים באי -ביטחון תזונתי. על כן סך העלות הבריאותית העודפת למשק מאי-ביטחון תזונתי בישראל עומדת על 5.8 מיליארד ₪ בשנה, אשר הנם כ-4% מהוצאות הבריאות הלאומיות[2].

הצלת מזון בריא ואספקתו לאוכלוסיה שנמצאת באי-ביטחון תזונתי, שאינה נוהגת לרכוש ולצרוך מזון בריא, עשויה לאפשר לאוכלוסיה זו שיפור תזונתי ובריאותי ולחסוך למשק בעלויות בריאות.

[1] נפש סטנדרטית

[2] בהתאם לנתוני למ"ס, הוצאה לאומית לבריאות, 2023

הצלת מזון: פוטנציאל החיסכון למשק הלאומי

היקף המזון הנדרש כדי לגשר על הפער שבין צריכת המזון בפועל של האוכלוסייה הנמצאת בתנאי אי-ביטחון תזונתי, לבין רמת הצריכה הנורמטיבית (צריכה ממוצעת של עשירון שני עד חמישי), עומד על כ-530 אלף טונות בשנת 2024 בשווי של כ-4.5 מיליארד ₪. העלות להשלמת פער ההוצאה על מזון ביחס להוצאה הנורמטיבית של האוכלוסייה הנמצאת באי-ביטחון תזונתי חמור (כ-8.2% ממשקי הבית בישראל) הינה כ-3.3 מיליארד ₪, וכ-1.2 מיליארד ₪ נוספים נדרשים להשלמת פער ההוצאה על מזון של אוכלוסייה הנמצאת באי-ביטחון תזונתי מתון.

בכדי להביא למימון מלוא פער אי הביטחון התזונתי שלא באמצעות הצלת מזון, נדרשת תמיכה בסך של כ- 4.3 מיליארד ש״ח לשנה. על כן, להצלת מזון עדיפות ברורה ביחס לחלופה של השלמת פער אי הביטחון התזונתי באמצעות מתן קצבאות, תרומות, סובסידיות או תמיכות לנזקקים. הצלת מזון מאפשרת להגיע ליעד חברתי זהה, בעלות נמוכה באופן משמעותי, כ-1.3 מיליארד ש״ח לשנה. כלומר, הצלת מזון בריא בדגש על ירקות ופירות, מאפשרת לצמצם את פער אי הביטחון התזונתי תוך חיסכון של כ-70% מהעלויות, ובנוסף יש לה יתרונות בריאותיים, חברתיים וסביבתיים.

בעיית אי-הביטחון התזונתי באה לידי ביטוי לא רק בהיקף ההוצאה הכספית על צריכת מזון, אלא גם בתמהיל הצריכה. בחינה של סל צריכת המזון של האוכלוסיה הנמצאת במצב של אי-הביטחון התזונתי, ביחס לסל הצריכה הממוצע של אוכלוסיה המאופיינת בביטחון תזונתי, מראה כי האוכלוסיה הראשונה מתאפיינת ברמת הוצאה נמוכה בעיקר על פירות, ירקות, בשר ודגים שערכם התזונתי גבוה.

כך למשל, בעוד שעבור מוצרים כגון בשר, עופות, דגים, חלב, פירות וירקות טריים אשר נחשבים בעלי ערך תזונתי גבוה, ההוצאה הינה בפער של 48% עד 62% מהצריכה הנורמטיבית. עבור מוצרים כגון לחם ביצים וקטניות הפער מצטמצם ויורד לרמה של 11% עד 27%.

האו"ם והממשל האמריקאי אימצו בספטמבר 2015, במסגרת יעדי ה-SDGs[1], יעד לאומי של הפחתת אובדן המזון ב-50% תוך 15 שנה. ניתוח הנתונים בדו"ח זה מראה, כי הצלת מזון המהווה פחות ממחצית מהיעד שנקבע, ותרומתה לכ-485 אלף משקי הבית בישראל הנמצאים באי-ביטחון תזונתי, תאפשר לספק למשקי בית אלו מזון בשווי מלוא פער צריכת המזון שלהם ביחס לרמה הנורמטיבית. במונחי המשק הלאומי, המשמעות הינה חיסכון של כ-4.5 מיליארד ₪ לשנה, המהווים את הפער בין שווי המזון המוצל לבין עלות הצלתו. זאת, לפני תוספת התרומה העודפת למשק הנובעת מצמצום העוני והקטנת אי-השוויון במשק, ולפני ההשפעות החיצוניות הסביבתיות והבריאותיות.

[1] 17 יעדי פיתוח בר קיימא גלובליים שנקבעו על ידי האסיפה הכללית של האו"ם בשנת 2015.