4.2 מיליארד ₪
העלות הסביבתית השנתית של אובדן מזון בישראל
4,000 ₪ שווי אובדן המזון השנתי למשק בית בישראל
השפעות ועלויות סביבתיות של אובדן ובזבוז מזון בישראל
1. עלות אובדן משאבי טבע מופנמת בעלות השוקית של כ-24.3 מיליארד ₪ מאובדן מזון
2. http://www.fao.org/economic/ess/environment/data/emission-shares/en/
העלות הסביבתית של אובדן מזון בישראל לשנת 2024 נאמדת בכ-4.2 מיליארד ₪. מתוכה כ-1.6 מיליארד ₪ כתוצאה מאובדן מיותר של משאבי קרקע ומים, 1.6 מיליארד ₪ מפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר ו-1 מיליארד ₪ עלות ישירה של הטיפול בפסולת. אובדן המזון (כולל אריזות) במקטעים השונים (ללא המקטע החקלאי) מייצר כ-2.0 מיליון טונות פסולת עירונית, המהווה כ-35% מהיקף הפסולת העירונית בישראל. יש לציין כי מדובר בהערכה שמרנית ללא התייחסות לעלויות מחוץ לגבולות ישראל וללא התייחסות להיבטים סביבתיים נוספים כמו מגוון ביולוגי.
על אף ההשפעות הסביבתיות השליליות של גידול וייצור מזון, חקלאות אינה נתפסת כענף מזהם ועל פי רוב לא מוטלים עליה היטלים ומיסים סביבתיים. זאת מאחר וההשפעות החיצוניות החיוביות של צריכת מזון, גבוהות מההשפעות החיצוניות השליליות של ייצור מזון. במדינות מפותחות רבות אף קיים סבסוד ישיר או עקיף של ייצור המזון או צריכתו.
אולם, כאשר מדובר באובדן מזון, כלומר מזון אשר מיוצר ואינו נצרך, חלות מלוא ההשפעות הסביבתיות השליליות הכרוכות בגידול וייצור המזון, וכן בהשלכתו והטיפול בו כפסולת, מבלי שאיש נהנה מההשפעות החיוביות של צריכתו. מכאן שאובדן מזון מהווה נטו פגיעה בסביבה.
בשנים האחרונות גוברת ההכרה העולמית בהשלכות הסביבתיות של אובדן מזון. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) והתכנית הסביבתית של האו"ם (UNEP) פועלים במשותף לקידום מדד בינלאומי אחיד למדידת היקפי אובדן ובזבוז מזון, כחלק מיעדי הפיתוח בר־קיימא .(SDGs) בשנת 2019 פרסם הUNEP- את דו"ח ה־Food Waste Index , שהדגיש לראשונה את הקשרים הסביבתיים של אובדני מזון ואת החשיבות בשימוש במתודולוגיית מחזור חיים (LCA) לצורך כימות השפעות סביבתיות לאורך שרשרת הערך. בשנת 2023 חיזק ה FAO- את המגמה העולמית להכרה בהשלכות הסביבתיות של אובדן מזון, עם פרסום דו"ח (State of Food and Agriculture) SOFA שהתמקד בניתוח ההשפעות הסביבתיות של אובדן מזון בשלבי הייצור החקלאי והעיבוד. הדו"ח מעריך כי אובדן מזון בשלבים אלו בלבד אחראי לפליטת כ-2.5 ג'יגה טון CO₂e בשנה – נתון הממחיש את התרומה המשמעותית של אובדן המזון להתחממות הגלובלית. ה FAO- מדגיש כי הפחתת אובדן מזון מהווה אחת ההתערבויות האפקטיביות ביותר לצמצום פליטות גזי חממה, לשימור קרקע ומים ולצמצום לחץ על מערכות אקולוגיות.
מדיניות לצמצום אובדני מזון עשויה לכלול צעדים שונים אשר יביאו לכדי הפחתה במקור של עודפי המזון, עידוד הצלת עודפים של המזון וכן עידוד הטיפול בהם בקומפוסטציה ועיכול אנאירובי על פני הטמנתם. מדינות ברחבי העולם עושות שימוש בכלי מדיניות שונים במטרה להקטין את אובדני המזון.
בדו"ח זה, נבחנו ההשפעות הסביבתיות הנגרמות מאובדן ובזבוז מזון בישראל. הבחינה בפרק זה מתמקדת בהשפעות סביבתיות לשנת 2024 כתוצאה מפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר לאורך שרשרת ייצור המזון, צריכתו והשלכתו, באובדן משאבי הטבע (מים וקרקע) כתוצאה מאובדן זה וכן בהשפעות העולות מהצורך בטיפול בו כפסולת. כימות העלויות החיצוניות של פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר נעשה בהתבסס על מתודולוגיית ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ה-FAO[1]. השפעות חיצוניות-סביבתיות הנוגעות לאיכות המים והקרקע כמו גם פגיעה במגוון הביולוגי לא נבחנו בשלב הזה. על כן הערכת העלויות הסביבתיות כתוצאה מאובדן ובזבוז מזון בישראל המובאת בפרק זה מהווה אומדן חסר, ובסיס להערכת עלות סביבתית כוללת מאובדן ובזבוז מזון בישראל בשנים הבאות.
חשוב לציין כי כימות ההשפעות הסביבתיות המובאות בפרק זה, כולל אך ורק השפעות שמקורן בתחומיה הגיאוגרפים של מדינת ישראל. משאבי טבע שהושקעו בגידול מזון מחוץ לגבולות ישראל וכן הפליטות מתהליך הגידול והייצור לא נכללו במסמך זה. זוהי נקודה חשובה היות וישראל מייבאת כיום שיעור משמעותי של המזון הנצרך בה במוצרים מסוימים (דגניים, סוכרים, שמנים, דגים). במצב הנוכחי, כ-80% מהקלוריות בתזונה הישראלית מבוססות על מוצרי יבוא (בין אם יבוא ישיר של מוצרי מזון ובין אם מוצרי בעלי חיים, שהמזון שהם צורכים הוא מיובא)[2]. קטגוריות מזון דוגמת דגנים ומוצרי בשר, הינן בעלות היקף יבוא גבוה יחסית מתוך סך הצריכה בהן בישראל, ולכן סך ההשפעות הסביבתיות של מזון שהושלך בישראל גדול מסך ההשפעות הסביבתיות אשר כומתו בפרק זה.
3. FAO, Food Waste Footprint Full Cost Accounting, 2014
4. נייר מדיניות | משבר האקלים והצלחת שלנו, ד"ר לירון אמדור
ההשפעות הסביבתיות של ייצור המזון על כלל שלביו (ייצור, עיבוד, שיווק, צריכה והשלכה) מקורן בצריכת אנרגיה ובשימוש במשאבים, והן משתנות בין סוגי גידולים שונים. עלויות אלה מתווספות לעלות הכלכלית והסביבתית של הטיפול בפסולת המזון האבוד ופסולת האריזות.
בצד אובדן המזון בישראל בשנת 2024, ירדו לטימיון משאבים נוספים: 1,310 מיליוני קוט"ש חשמל, שווה ערך לכמות החשמל הנדרשת לייצור מחשבים ומיכשור אלקטרוני וחשמלי בישראל בשנה; 80 אלפי טונות של דלק היכולים להספיק לתידלוק של כ-175 אלף מכוניות במשך שנה; 190 מיליוני מ"ק של מים שפירים אשר יכלו למלא 57,000 בריכות אולימפיות ריקות במים ו-220 מיליוני מ"ק של מי קולחין; 1 מיליון דונם קרקע חקלאית, שווה ערך ל-20 פעמים שיטחה של העיר תל אביב; 180 אלף טונות אריזות; מעל ל-60 אלפי טונות דשנים; וכן פליטות אמוניה מהחי בהיקף של כ-3,000 טונות בשנה. כל אלו תרמו לפליטתם של כ-5 מיליון טונות גזי חממה בשנת 2024 בישראל המהווים כ-6% מסך פליטות גזי החממה בישראל[1].
בהחלטה מספר 171 של הממשלה מיום 25.07.2021 בנושא מעבר לכלכלה דלת פחמן[2] נקבע יעד לאומי של 30% הפחתה בפליטות גזי חממה עד לשנת 2030, ושל 85% עד לשנת 2050, ביחס לפליטות גזי חממה בשנת 2015. זאת ועוד, באוקטובר 2021 הכריז ראש הממשלה על יעד לאיפוס פליטות הפחמן בישראל עד לשנת [3]2050.
על מנת להשיג יעדים אלה קבעה ממשלת ישראל, באותה החלטה, יעדים מגזריים להפחתת פליטות גזי חממה ולייעול צריכת האנרגיה במשק בהם "הפחתת פליטות גזי חממה שמקורן בתחום הפסולת המוצקה עד לשנת 2030 בהיקף של 47% לכל הפחות ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 2015", "הפחתת פליטות גזי חממה שמקורן בתחום הפסולת העירונית עד לשנת 2050 בהיקף של 92% לכל הפחות ביחס לפליטות שנמדדו בשנת 2015, אשר עמדו על 5.5 מיליון טונה" וכן "הפחתה בשיעור של 71% בכמות הפסולת העירונית המוטמנת עד לשנת 2030 ביחס לכמות הפסולת העירונית שהוטמנה בשנת 2018, אשר עמדה על כ-4.5 מיליון טונה". הפחתת היקפי אובדן המזון בישראל תסייע במאמץ הלאומי לעמידה ביעדים להפחתת פליטות גזי חממה ולהפחתת הטמנת פסולת עירונית.
ביום 3.12.24 אישרה ועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת את הצעת חוק האקלים לקריאה שנייה ושלישית, בכפוף לרביזיה. ההצעה בנוסחה הנוכחית מעגנת בחקיקה יעד לאומי של 27% הפחתה בפליטות גזי חממה עד לשנת 2030 ואיפוס בפליטות נטו עד לשנת.2050 על נוסח הצעת החוק להיות מאושר בשנית על ידי וועדת השרים לענייני חקיקה, לחזור לאישור וועדת הפנים ואיכות הסביבה ולאחר מכן לעבור להצבעה במליאת הכנסת.
בינואר 2025 נכנס לתוקף מס הפחמן בישראל. המס מוטל בהדרגה על דלקים מזהמים כגון פחם, מזוט, גפ"מ, פטקוק וגז טבעי, ונועד לעודד מעבר לשימוש באנרגיות דלות פחמן.
בספטמבר 2025 פורסמה תוכנית לאומית לצמצום אובדן ובזבוז מזון של המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות, במסגרת הוגדרו יעדים לאומיים, בשני תרחישי התקדמות:
- תרחיש מתון: 25% הפחתה בהיקף המזון האבוד עד שנת 2050
- תרחיש מתקדם: 50% הפחתה בהיקף המזון האבוד עד שנת 2050
הפחתת היקפי אובדן המזון בישראל תסייע במאמץ הלאומי לעמידה ביעדים להפחתת פליטות גזי חממה ולהפחתת הטמנת פסולת עירונית.
5. פליטות גזי החממה בשנת 2022 עמדו על 4.88 מיליוני טונות, עלייה אל מול שנת 2021 בה היקף הפליטות עמד על 4.76 מיליוני טונות.
6. https://www.gov.il/he/departments/policies/dec171_2021
7. https://www.gov.il/he/departments/news/carbon_emissions291021
במדינה צחיחה כישראל, המים הינם משאב יקר ומוגבל. 190 מיליוני מ"ק מים שפירים אשר ירדו לטימיון יחד עם אובדני המזון, יכלו למלא 57,000 בריכות אולימפיות ריקות במים, או לחלופין, להעלות את מפלס הכנרת במעל מטר או לספק מים לכ-3.6 מיליון תושבים בשנה[1]. בחינת עלויות המים אשר ירדו לטימיון יחד עם המזון שהושלך מלמדת כי כ-750 מיליוני ₪ היא עלות המים האבודים למשק הישראלי.
משאב יקר ומוגבל נוסף בישראל הוא משאב הקרקע. עלות משאב הקרקע החקלאית אשר שימשה לגידול מזון שהושלך, בשטח של 1 מיליון דונם, מייצגת שווי של כ-0.9 מיליארד ₪.
8. צריכת מים ביתית למגורים
ההשפעה הסביבתית של אובדן מזון אינה נובעת רק מייצור עודף של מזון ודפוסי צריכה שבצידם אובדן משאבי טבע ופליטות מזהמים, אלא גם מאופן הטיפול במזון לאחר השלכתו. טיפול בפסולת המזון לאחר שנזרקה, והטמנת פסולת מזון בפרט גורמות להשפעות סביבתיות נוספות. מסקר של המשרד להגנת הסביבה שפורסם ב- 2025 עולה כי 38.6% מהרכב הפסולת המעורבת בפחים הירוקים הינה חומר אורגני שמקורו מהמטבח[1]. לפיכך, אובדן מזון מגדיל את היקף הפסולת הנדרש לטיפול וכן בהעדר הפרדת פסולת, פוגע ביכולת למיחזור של חומרים אחרים המצויים בפסולת הביתית.
מרבית הפסולת המושלכת בישראל מועברת להטמנה. למטמנות השפעות סביבתיות שליליות רבות. הטמנת פסולת מצריכה שטחים נרחבים ועל כן תורמת לדלדול משאב הקרקע בישראל; בנוסף, מגוון מזהמי אויר נפלטים משינוע פסולת לאתרי הטמנה מרוחקים ברחבי ישראל.
הפסולת העירונית בישראל נאמדת בכ-6 מיליון טונות בשנה[2]. אובדן המזון בישראל נאמד בכ-2.6 מיליון טונות בשנת 2024[3], מתוכו, כ-1.8[4] מיליון טונות פסולת מזון אשר עבורה נדרש טיפול קצה (כחלק מהפסולת העירונית המטופלת בישראל). נוספת על כך פסולת אריזות מאובדן מזון בסך 180 אלף טונות וסך הכל 2.0 מיליון טונות פסולת מזון ואריזות, המהווים כשליש מהיקף הפסולת בישראל, ואשר נדרשים בטיפול. לצורך טיפול בכמות כזו של פסולת נדרשות כ-200 אלף משאיות דחס[5] לאיסוף ופינוי הפסולת. הדבר שווה ערך לכ-550 משאיות עמוסות פסולת בכל יום במשך שנה שלמה.
היקף הפסולת המצריך טיפול דורש הקצאת משאבים רבים, ביניהם תמיכה כלכלית וסטטוטורית בפתרונות מיון וקצה. עלות הטיפול בפסולת מורכבת ממספר גורמים בהם: עלויות אצירה, איסוף ופינוי פסולת, עלויות תחנות מיון ומעבר, עלויות הובלה כמו גם עלות הטיפול עצמו בהתאם לסוג הטיפול הנדרש וכן היטל הטמנה. העלות השנתית הישירה לטיפול בפסולת מזון ואריזות בישראל שמקורם באובדן מזון[6] עומדת על 1 מיליארד ₪ (לפי אומדני עלות טיפול בפסולת של המשרד להגנ"ס, מדיניות פסולת 2030). מעבר לכך, העלות החיצונית של פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר מטיפול בפסולת עומדת על 0.6 מיליארד ₪. סך העלות הכלכלית, הישירה והחיצונית, לטיפול בפסולת כתוצאה מאובדן מזון בישראל לשנת 2024, עומדת על כ-1.6 מיליארד ₪.
9. סקר הרכב הפסולת בפח הירוק וכמותה 2023
10. אומדני המשרד להגנת הסביבה, נתוני הפסולת בישראל המשרד להגנת הסביבה
11. כלל האובדן כולל את אבדן תוצרת חקלאית שנותרת בשדה
12. כ-870 מיליון טונות היא פסולת מזון מהשלב החקלאי אשר נותרת בשדה על פי רב ולא נדרש טיפול בה.
13. משאיות דחס בעלות קיבולת של 10 טונות.
14. לא כולל אובדן מזון בחקלאות.
כימות ההשפעות הסביבתיות הנוגעות לתוצרת החקלאית מתייחסות לכל מחזורי החיים של המוצר, לרבות הייצור, הטיפול לאחר הקטיף, האחסון, העיבוד, ההפצה, הצריכה וההשלכה. ככל שהמוצר אובד או מושלך בשלב מאוחר יותר של ההליך, כך גדלה ההשפעה הסביבתית שלו. זאת מכיוון שטביעת הרגל הסביבתית של פסולת מזון נובעת מ-3 גורמים שונים: ההשפעות הנובעות מהשלב בשרשרת הערך בו הושלך המזון; ההשפעות הנובעות מסוף חיי המוצר כפסולת; השפעות השלבים הקודמים (במידה וקיימים). לדוגמה: במידה והמזון הושלך במכולת הרי שמיוחסות לו פליטות גם מהגידול שלו בשלב היצור וגם מהשינוע מהשדה לבית האריזה ולמכולת, גם מהפליטות במכולת עצמה על מנת לאחסן אותו כראוי (דוגמת פליטות ממזגנים וחשמל לצורך קירור ותאורה) וגם מהפליטות כתוצאה מהטמנתו לאחר שהושלך לפח כולל השינוע למטמנה.
אובדן מזון בשלב הצריכה אחראי על כ-50% מהעלויות הסביבתיות של אובדן המזון. מוצר שהושלך לפח ע"י הצרכנים מגלם בתוכו גם את ההשפעות הסביבתיות אשר כרוכות בגידולו, בשינועו, בעיבודו ובהפצתו, טרם הגיע לצרכן. בשנת 2024 בשלב הצריכה[1] נזרק מזון בשווי 14 מיליארד ₪ ובהיקף של 1.4 מיליון טונות (כולל אריזות). בנוסף לעלות אובדן המזון, נגרם נזק כלכלי מיותר של עלות טיפול בפסולת, המשולם ע"י הצרכנים בעקיפין באמצעות התשלומים לעיריות, בהיקף של כ-0.6 מיליארד שקלים, ונזק סביבתי בהיקף של כ-0.8 מיליארד שקלים כתוצאה מפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר.
בחינת ההשפעות הסביבתיות לפי השלב שבו נוצרה ההשפעה הסביבתית, מראה כי מקורן של כ-60% מן ההשפעות הינן בשלב החקלאי. זאת מכיוון שסך העלויות המשוייכות למזון אשר הושלך בשלבים אחרים: בעיבוד, בהפצה או בצריכה, מגלמות גם עלויות כתוצאה מהשפעות השלבים הקודמים לשלב בו הושלך. פליטות בשלב החקלאי נגרמות בין היתר משימוש בדלקים וחשמל, בדשנים, בוצה וקומפוסט, מהתפלת מים וכן מפליטות של בעלי החיים עצמם. כמו כן, בשלב זה ישנו שימוש מסיבי במים ואדמה לצרכי גידול המזון. השפעות סביבתיות של מזון אשר הושלך בשלב הצרכני, כוללות השפעות סביבתיות מכל השלבים השונים בהם עבר, לרבות דלק לשינוע וחשמל לקירור אך השלבים שאינם חקלאיים דורשים כמויות מזעריות של מים ואדמה ביחס לשלב החקלאי. על כן ההשפעות הסביבתיות מהשלב החקלאי, המיוחסות לכלל המזון האבוד, אמונות כאמור על כ-60% מסך ההשפעות הסביבתיות של המזון האבוד בדוח זה.
15. שלב הצריכה כולל צריכה ביתית וצריכה מוסדית
בחינת ההשפעה של קטגוריות מוצרי המזון השונים על הסביבה, מעלה כי מוצרי מזון אשר מקורם מן החי הם בעלי ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר. מזון אבוד שמקורו בבשר/ביצים/דגים אשר אבד בשלב החקלאי, ישית על המשק עלות סביבתית (כתוצאה מפליטות לאוויר וגזי חממה) של 5.9 ₪ לק"ג, ואם יושלך בשלב הצריכה, עלות זו תעלה ל-8.2 ₪ לק"ג. מוצרי חלב אשר אבדו בשלב החקלאי ישיתו עלות סביבתית של 2.3 ₪ לק"ג וזו תגיע לכ-2.9 ₪ לק"ג אם אלו יושלכו בבית הצרכן. פירות וירקות אשר אבדו בשדה ישאו בצידם עלות סביבתית של 90 אגורות לק"ג אשר כמעט ותכפיל עצמה במידה ויושלכו אצל הצרכן.
גורמי העלות הסביבתית משתנים בין סוגי המזונות השונים, עבור מזון אבוד שמקורו בבשר/ביצים/דגים כמחצית מהעלות הסביבתית נובעת מאובדן משאבי טבע, עבור מוצרי חלב עיקר העלות נובעת מפליטות גזי חממה ומזהמי אויר, ואילו עבור פירות וירקות העלות מתחלקת באופן שווה בין עלות טיפול בפסולת, אובדן משאבי טבע ופליטות גזי חממה ומזהמי אויר.
נתונים בינלאומיים – פליטות גזי חממה מאובדן מזון
על פי הערכות של האו"ם משנת 2024, היקף המזון האבוד בעולם עומד על כ-1.7 מיליארדי טונות בשנה, בעוד היקף אובדן המזון בשלב הצריכה עומד על כ- 1.05 מיליארד טון בשנה.
הכמות הכוללת של גזי חממה הנפלטים כתוצאה מיצור וגידול מזון שלא נצרך, הוערכה בכ-4.3 מיליארד טונות. כמות זו כוללת את פליטות גזי החממה הנוצרות בכל אחד משלבי גידול וייצור המזון, כמו גם הפליטות הכרוכות בהשלכת המזון ובטיפול בו כפסולת[1]. בישראל, 5 מיליון טונות גזי חממה נפלטים כתוצאה מייצור וגידול מזון שלא נצרך, ומהווים כ-6% מגזי החממה הנפלטים בה בשנה.
העלות הסביבתית הגלובלית של פליטות גזי החממה כתוצאה מאובדן מזון מוערכת בכ-515 מיליארד דולר בשנה[2]. עלות זו תלויה בתנאים מקומיים, ומשתנה בהתאם לסוגי הגידולים החקלאיים.
בישראל, 5 מיליון טונות גזי חממה נפלטים כתוצאה מייצור וגידול מזון שלא נצרך, ומהווים כ-6% מגזי החממה הנפלטים בה בשנה.
16. כיוון שבמחקר ה-FAO לא כומתו פליטות מזהמי האוויר כתוצאה מייצור והשלכת מזון, ההשוואה המובאת להלן עוסקת אך ורק בפליטות גזי חממה כתוצאה מאובדן מזון.
17. הוערכה על ידי ה-FAO בשנת 2014.