עלייה של 45% בעשור האחרון
של עלות אובדן מזון בישראל
עלות אובדן המזון עלתה ב 45% במהלך העשור האחרון והיא מסתכמת ב- 211 מיליארד ₪, לצד עלויות סביבתיות ובריאותיות נוספות.
עשור למדידת אובדן מזון והצלת מזון בישראל
היוזמה לפרסום הדוח השנתי לאובדן מזון והצלת מזון נולדה לפני עשור בעקבות פרסומו של דוח "אובדן מזון- השלכות חברתיות, סביבתיות וכלכליות" מאת מבקר המדינה בשנת 2015. בדוח דאז, קבע המבקר כי בישראל אין גורם מרכז שאוסף נתונים על היקף אובדן המזון והצלתו, ואין מדיניות כוללת בנושא. בעקבות קביעה זו החליטו לקט ישראל למלא את הפער ולפרסם עם BDO לראשונה דוח מקיף המודד את היקפי האובדן, עלויותיו והפוטנציאל להצלה. מאז הפך הדוח לשנתי וממצאיו מהווים בסיס לגיבוש מדיניות וחקיקה.
עשור אחר כך, באוקטובר 2025, פרסם מבקר המדינה את "דוח הבטחת צרכי המזון של מדינת ישראל בחירום" העוסק בחשיבותו של ביטחון מזון לאומי כתנאי לחוסן אזרחי ותפקוד המשק בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בדוח מצוטט דוח לקט ישראל האחרון המנתח את נתוני האובדן החקלאי בזמן המלחמה.
ניתוח מדדים על פני העשור
אובדן המזון לנפש ירד ב 13% במהלך העשור- ירידה מרשימה לאור זה שהאוכלוסייה בישראל גדלה ב 19% במהלך העשור. למרות הירידה של 13% בהיקף האובדן לנפש סך האובדן (בטונות) גדל לאורך העשור ב 4% בגלל אותה גדילה הדמוגרפית, כלומר האובדן גדל נטו ב 6%. היקף הגדילה הדמוגרפית משמעה ייצור של יותר פסולת, יותר מזון אבוד כך שהאתגר של הצלת מזון גדל.
חלק גדול מתוך העלייה בעלות האובדן נובע מעלייה ניכרת במחירי המזון, ובפרט של פירות וירקות, לעומת קצב עליית האינפלציה הכללית. בין השנים 2015 ל-2025 נרשמה עלייה חדה במחירי הפירות והירקות של 29% – לעומת העלייה במדד המחירים לצרכן, שעמדה על כ-18%. גם שאר מחירי המזון (ללא ירקות ופירות) עלו בתקופה זו בקצב מהיר מהממוצע במשק, בכ-20%.
גם בעלויות הסביבתיות והבריאותיות חל גידול במהלך השנים:
העלויות הסביבתיות – שנמדדות בדוח זה מאז 2019, עלו ב-30% בשנים הללו. העלייה נובעת מהתרחבות היקף האובדן הכולל ומהעובדה שחלק ניכר ממנו מתרחש בשלבים המאוחרים של שרשרת הערך, שלבי ההפצה והצריכה, שבהם כל יחידת מזון מגלמת בתוכה את כלל ההשפעות הסביבתיות שנצברו לאורך תהליך הגידול, הייצור, האריזה והשינוע. בנוסף, האובדן גורם לבזבוז גובר של משאבי טבע – מים, קרקע, אנרגיה ודלק – ולעלייה בכמות הפסולת הנדרשת לטיפול. השפעות נוספות נובעות מפליטות גזי חממה ומזהמי אוויר.
העלויות הבריאותית – העלויות הבריאותיות של אובדן המזון בישראל עולות משנה לשנה כתוצאה מהעלייה במשקי הבית המצויים באי בטחון תזונתי, העמקת אי־הביטחון התזונתי והשלכותיו המצטברות על בריאות הציבור. עליית מחירי המזון הבריא לצד הרחבת הפערים הכלכליים גורמות ליותר משקי בית לוותר על צריכת פירות, ירקות ומזון מזין, ולעבור למזון מעובד וזול הפוגע בבריאות. תזונה לקויה זו מביאה לעלייה מתמשכת בשכיחות מחלות כרוניות כגון סוכרת, השמנת יתר, יתר לחץ דם ודיכאון, ולהגדלת ההוצאה הלאומית על שירותי רפואה, תרופות ואשפוזים. מאחר שהמחלות הללו הן מתמשכות ומחמירות לאורך זמן, ההשפעות הבריאותיות והעלויות למשק הולכות ונצברות מדי שנה, ומחריפות ככל שאי־הביטחון התזונתי מתרחב.
אובדן מזון לאורך מקטעים – בכדי לעמוד על תהליכים עיקריים שהביאו לירידה בהיקף אובדן המזון לנפש בעשור האחרון ניתן לסקור את היקפי האובדן לאורך השנים בחלוקה למקטעים השונים: צריכה מוסדית, חקלאות, צריכה ביתית וקמעונאות והפצה.
האובדן בצריכה המוסדית היה האובדן התנודתי ביותר מבין האובדנים השונים- הירידה המשמעותית באובדן המוסדי חלה בתקופת מגיפת הקורונה והיא עמדה של 46% ירידה באובדן בין 2020 ל- 2019. הקטנת האובדן המוסדי חלה בשל צמצום הצריכה במסעדות, מלונות, אולמות אירועים, הסעדה במקומות העבודה ובמוסדות החינוך בשל הסגרים וההגבלות.
בתקופת מלחמת חרבות ברזל לא חלה ירידה בהיקף צריכת המזון המוסדי הכולל, אך חל שינוי בהתפלגות צריכת המזון בין סוגי הגופים המוסדיים בשל היעדרותם של משרתי המילואים ממקומות העבודה והמשך שינויים שהחלו בקורונה באופן צריכת מזון בשוק העבודה הכוללים עבודה מהבית וצמצום פעילות חדרי האוכל לטובת הזמנת ארוחות אישיות.
בענף החקלאות– בתקופת הקורונה חל גידול של 3% באובדן המזון בשל מחסור בידיים עובדות בתקופת הסגר, מגבלות על ייצוא וסגירת המטע המוסדי.
במלחמת חרבות ברזל, בשנת 2023 חלה ירידה של 7% בהיקף הייצור החקלאי ובשנת 2024 ירידה של 6.7% בייצור החקלאי. למעלה מ 30% משטחי החקלאות בישראל היו באיזורי הקו הראשון של המלחמה- כ-22% בחבל תקומה (עוטף עזה) ועוד כ-10% בגבול הצפון. חלק מהירידה בהיקף הייצור בחקלאות נובע מעלייה בהיקף הגידולים הנשארים בשדה שבשל היותם באזורי עימות או בעקבות מחסור בידיים עובדות לא היתה גישה או אפשרות לקטיף. הירידה בייצור החקלאי לא עולה מנתוני האובדן מאחר ואובדן אשר מקורו באי זריעה גם אם מהווה פגיעה בהיקף התוצרת המקומית בישראל, אינו נכלל כאובדן מזון על פי מתודולוגיות מקובלות בעולם. בנוסף, הודות לפעילות התנדבותית במהלך המלחמה, שסייעה לקטוף תוצרת חקלאית ולמנוע את אובדנה, צומצמה הפגיעה באובדן המזון במקטע החקלאי.
בצריכה הביתית– בתקופת הקורונה, בשל ההגבלות והסגרים חלה הסטה של הצריכה למקטע הביתי והוא עלה ב 8%.
במקטע הקמעונאות וההפצה– בתקופת הקורונה חלה ירידה של 4.5באובדן המזון בשל סגירת השווקים הפתוחים וגידול הרכישה ברשתות השיווק או ברכישה מקוונת.
השלכות בתום הקורונה- בעקבות המגיפה חלו שינויים מבניים שהשפעתם נכרת עד היום:
- שינויים בצורת הצריכה – הגדלת קניות און ליין- קמעונאי (רשתות מזון) ופרטי (פריחתן של אפליקציות המשלוחים כדוגמת וולט ותן ביס).
- שינויים מבניים בדפוסי התעסוקה- מעבר לעבודה מהבית שנותרה בחלקה גם כיום.
בתקופת מלחמת חרבות ברזל – חלה פגיעה והקטנה של הייצור החקלאי בשל:
- קושי בנגישות לשטחים חקלאיים
- הקטנת הייצור החקלאי בגלל מחסור בידיים עובדות
- פגיעה בהיצע התוצרת החקלאית שהביאה לעליית מחירי הפירות והירקות ולהעמקת הפגיעה בביטחון התזונתי.
עולה השאלה האם, בדומה לקורונה, המלחמה תביא לשינויים מבניים עתידים. למשל:
האם המחסור בידיים עובדות בחקלאות ייצר תמריץ פיתוח תהליכי אוטומציה וחדשנות אשר יסייעו לירידת האובדן?
המלחמה המחישה עד כמה ביטחון תזונתי הוא נדבך של ביטחון לאומי. האם תהיה לכך השלכה במדיניות הממשלתית בשגרה ובחירום?
שאלות אלו ונוספות יעמדו למבחן בשנים הבאות.
היקף המזון שניצל בפועל גדל משמעותית פי 2.25 במהלך העשור ועמד נכון ל- 2024 על 45 אלף טון מוצל בשנה. ניתן לייחס את העלייה בהצלה לתהליכי התמקצעות ושיפור של פעילות ההצלה כולל שיתופי פעולה עם חקלאים ותורמי המזון, שיפור המערכים הלוגיסטים ועלייה במודעות הציבור. למרות עלייה זו הפער בין פוטנציאל ההצלה למימוש בפועל קטן מאוד עדיין ועומד על 5% ומדגיש את הצורך בהגדלת מאמצי ההצלה ברמה הלאומית.
כלי מדיניות וחקיקה בישראל בנושא אובדן ובזבוז מזון 2015-2025
בעשור האחרון ננקטו צעדים ראשוניים בישראל בהסדרת תחום אובדן ובזבוז המזון, ובראשם חוק עידוד תרומות מזון (2018) ותיקונו (2024), שהסדירו הגנות משפטיות לתורמים ואף הטילו חובת שיתוף פעולה על גופים ציבוריים גדולים. לצד זאת, גובשו מסגרות מדיניות כנון המלצות רגולטוריות לשיפור תיוג מזון, בטיחות תרומות וחובת דיווח. עם זאת, רבות מההתחייבויות נותרו בשלב ההמלצות בלבד, לכן, ההתקדמות החוקתית עד כה אמנם חשובה ומסמנת שינוי תפיסה, אך נדרשת חקיקה משלימה והטמעת התוכנית הלאומית החדשה כדי להפוך את ההצהרות וההמלצות לכלי פעולה מחייבים ולסגור את הפער בין מדיניות למציאות.
שינויים בתפיסות הציבור בעשור האחרון – בין מודעות ליישום בפועל
לצד שינוי מדיניות, לדפוסי הצריכה, תרבות צריכת המזון וניהול המזון במשק הבית ובצריכה המוסדית יש חלק משמעותי בהתמודדות עם אתגר בזבוז המזון. החלטות יומיומיות של צרכנים – מהקנייה בסופר ועד ההתנהגות בבית, במסעדות ובמלונות – משפיעות ישירות על היקפי האובדן. בעשור האחרון ניכרת עלייה מתמדת במודעות הציבורית לאובדן מזון ברחבי העולם. לפי סקר צרכנים מ -11 מדינות באירופה מודעות צרכנים למזון אותו הם מבזבזים הוכפלה בשנים האחרונות ועומדת על 72% [1]. עם זאת, גם באירופה – כמו בישראל ובמדינות נוספות – קיים פער בין המודעות לבין ההתנהגות בפועל. מדצמבר 2024 מצביעים על מודעות גבוהה לצד בזבוז מזון; 78% מהציבור טוענים כי הם קונים פירות וירקות רק לפי ההערכה כמה יאכלו, אך בפועל 77% מודים שהם זורקים מזון שלא נאכל. גם בקרב מי שמצהירים על קנייה מדודה, 76% עדיין זורקים לפח לפחות במידה מסוימת, בעוד שבקרב מי שקונים מעבר לצורך – 91% זורקים מזון. בנוסף, 39% מהישראלים מודים שחשוב להם מראהו החיצוני של הפרי או הירק (ובקרב צעירים בין 18 ל 24- 54%).
בתחום ההסעדה המוסדית, מגמות צרכניות חדשות צוברות תאוצה; רשתות באירופה מציעות “פירות וירקות לא מושלמים”, מאות מסעדות כבר זכו בפרס Michelin Green Star שנועד להוקיר מסעדות על עמידה בסטנדרטים של , ומסעדות Zero-Waste הופכות לטרנד עולמי כולל מסעדות בישראל שאימצו את הרעיון של שימוש מקסימלי בכלל רכיבי חומרי הגלם.
בתחום המלונאות, נכרת בעולם ניכרת מגמה של שינוי מתכונת הבופה המסורתי במטרה להפחית בזבוז: ברשת Scandic הוחלט להקטין את גודל המאפים, ברשת Ibis משתמשים בצלחות קטנות כדי לעודד אורחים לקחת פחות, ובמלונות שונים כמו Novotel Bangkok Sukhumvit מוצבים שלטים עם מסרים ישירים לאורחים לצמצום בזבוז. מחקר שנערך בשנת 2025 בישראל בחן את בזבוז המזון בארוחות בוקר בבופה במלונות. הממצאים הצביעו כי התנהגות האורחים נתפסת, בעיני מנהלי המלון והשפים, כגורם המרכזי לבזבוז, לצד ייצור־יתר והגשה עודפת מצד המלונות עצמם. בין ההסברים ההתנהגותיים שזוהו: מיצוי התמורה מהתשלום באמצעות העמסת מזון עודף Pay riders וחשש מהפסד הזדמנויות לטעימה "Fear of loss".
אל, ישרוטל) נותרה ארוחת הבוקר בסגנון בופה כפי שהיא והיא מהווה חלק מרכזי בזהות החוויה הישראלית, בעוד שבמלונות בוטיק ויוקרה קטנים יותר ניכרת מגמת צמצום, מעבר למנות אישיות או שילוב בין בופה מצומצם להגשה לשולחן.
בקידום הנושא במסגרת אחריות תאגידית במגזר העסקי, ניכרת בעשור האחרון מגמה עולמית של כניסת צמצום בזבוז המזון לאסטרטגיות הקיימות וה־ESG של חברות ברחבי העולם. לפי דו"ח הקיימות הגלובלי של S&P Global לשנת 2025 שבחן אלפי חברות ציבוריות, ישנה עלייה עקבית בשילוב היעדים להפחתת בזבוז מזון במסגרת הדיווחים התאגידיים; שיעור החברות שהכלילו את הנושא בדו"חות הקיימות שלהן עלה מ־12% בשנת 2022 לכ־18% בשנת 2024. מהנתונים עולה כי כ־9% מהחברות כבר מיישמות אסטרטגיות לשימוש חוזר במזון עודף כ־8% מפעילות תוכניות ייעודיות לצמצום בזבוז, וחלקן אף מציבות יעדים מדידים ולוח זמנים לנושא זה. גם בישראל ניכרת מגמה של אחריות תאגידית בנושא בעיקר בקרב חברות אשר עוסקות בתחום המזון: קבוצת שטראוס משלבת זה מספר שנים יעדים למדידת הפחתת אובדן מזון, תרומת עודפים וייעול תהליכי ייצור והפצה כחלק ממדיניות ה־ ESG שלה. Sodexoישראל, חברת ההסעדה והשירותים המוסדיים הפועלת כחלק מקבוצת Sodexo העולמית דיווחה בשנת 2024 שהפחיתה בזבוז מזון באמצעות מערכת Leanpath Watch-Waste, בהיקף של 40% בפסולת מזון ותרמה למניעת השלכתם של למעלה מ־16 טון מזון.
בקידום המודעות לקהל הרחב, יום המודעות לצמצום בזבוז מזון הושק בישראל ב- 2019 על ידי TNS (The Natural Step Israel) והתרחב לאחר כשנתיים לשבוע שלם, קידם פעילויות להעלאת מודעות כולל רתימת מאות ארגונים ורשויות. יוזמות קהילתיות הושקו, הוצבו מקררים קהילתיים בשווקים, ופותחה אפליקציה ישראלית Spare it שמאפשרת לבתי עסק להציע סלי הפתעה של מזון שלא נמכר עד סוף היום, במחירים מוזלים כך שמזון ראוי לא ייזרק.
לצד התמורות החיוביות והעלייה במודעות, מצב שבו צרכנים מחזיקים בעמדות סביבתיות חיוביות אך אינם מצליחים ליישמן בפועל (Value-Action Gap) הוא חסם התנהגותי שעולה במחקרים שונים. מחקר שפורסם בשנת 2025 ב־ Scientific Reports בחן את דור ה-Y וה-X בהונגריה, והראה כי גם כאשר קיימת מודעות גבוהה ונכונות להפחית בזבוז, ההתנהגות בפועל נותרת מוגבלת בשל דפוסי צריכה מושרשים ותפיסות תרבותיות[2]. מחקר נוסף, שפורסם בשנת 2024 ב־Humanities and Social Sciences Communications מצא כי כוונות לצמצם בזבוז מזון אינן מתממשות לעיתים קרובות בשל חסמים כמו חוסר זמן, סביבה לא תומכת או נורמות חברתיות; החוקרים הציעו כי חיזוק מרכיבים כמו יכולת, הזדמנויות ותמריצים חברתיים יכולים לשפר את המעבר מכוונה להתנהגות[3]. מחקר שפורסם בשנת 2021 ב־Sustainability הראה כי גם כאשר צרכנים מחזיקים בערכים ירוקים מוצהרים, חסמים חיצוניים – כגון עלויות, נורמות צרכניות או מחסור בתשתיות – מונעים מהם ליישם בפועל התנהגויות סביבתיות עקביות[4]. מכלול הממצאים הללו מדגיש כי מודעות כשלעצמה אינה מספיקה, ויש צורך בכלים נוספים בשינוי התנהגותי רחב היקף.
1. Capgemini Research Institute. (2022). Reflect. Rethink. Reconsider. Why food waste is everybody’s problem. Capgemini.
2. Mucha, M., & Oravecz, R. (2025). Assumptions and perceptions of food wasting behavior and intention to reduce food waste in the case of Generation Y and Generation X. Scientific Reports, 15, 86252. https://doi.org/10.1038/s41598-025-86252-z
3. Shan, Y., Yang, L., Huang, J., & Liu, W. (2024). How to improve the consistency of consumers’ food waste reduction intentions and behaviors? Humanities and Social Sciences Communications, 11, 375. https://doi.org/10.1057/s41599-024-03975-6
4. Attiq, S., Raza, S. A., Zia, S., Khan, K. A., & Javed, M. K. (2021). The impact of value-action gap on green consumption behavior: Moderating role of external barriers. Sustainability, 13(14), 7856. https://doi.org/10.3390/su13147856
הישגים ואתגרים
הישגי העשור האחרון מעידים על תוצאות של עבודה שיטתית, עקב בצד אגודל, ופעולות שמטרתן הכנסת הנושא לסדר היום של משרדי הממשלה הרלוונטים, בכללם: החוק לתרומות המזון והתיקון לחוק, שינוי מבחני התמיכה, שילוב משרדי הממשלה בדוח זה לאורך השנים, ובסופו של דבר כתיבת– הפרק בתוכנית הלאומית לביטחון המזון, שכלל שותפות והיוועצות עם גורמים רבים כולל לקט ישראל, ומרביתו עוסק בצמצום האובדנים ובהצלת מזון. משמעותו של הפרק היא, לראשונה, תוכנית אופרטיבית באחריות הממשלה על הטיפול אשר יש לוודא שאכן מאומצת על ידי הממשלה ומתוקצבת.
בנוסף להישגים הללו חלה גם עלייה במודעות בקרב הציבור וקודמו פעולות שסייעו לעלייה בהצלה בפועל. היקף המזון שניצל בפועל עלה מ־20 אלף טון ב־2015 ל־45 אלף טון ב־2024 (פי 2.25). הגידול משקף פעילות מתרחבת של הארגונים האמונים על הצלת המזון ובראשם לקט .
הישגים אלו ונוספים, מעידים על הצלחה ועל שינוי חיובי ומבורך, שהושג בעקביות לאורך השנים ואשר יש להמשיך ולקדמו.
במבט קדימה: פודטק ובינה מלאכותית בצמצום אובדן ובהצלת מזון
מבט קדימה אל העתיד מזמין, לצד המשך שינוי מדיניות ולצד לקחים שנלמדו מהקורונה וממלחמת חרבות ברזל, גם חשיבה על טכנולוגיות חדשות אשר יכולות לסייע בצמצום אובדן מזון.
פודטק הוא תחום משולב של טכנולוגיה ומדעי המזון, הכולל פיתוח ושימוש בפתרונות חדשניים לייעול ייצור המזון, הארכת חיי מדף, שיפור הערך התזונתי, פיתוח חלבונים חלופיים ושימוש חוזר בפסולת אורגנית. התחום נשען על התקדמות טכנולוגית מואצת בתחומי ביוטכנולוגיה, הנדסת מזון, חיישנים חכמים ובינה מלאכותית. שילוב טכנולוגיות אלו מאפשר לייעל תהליכי ייצור, לשפר את יכולות החיזוי והניהול בשרשרת האספקה, ולהציע פתרונות חדשניים לאריזות ושימור מזון. תעשיית הפודטק כוללת מגוון פתרונות בהיבטים שונים של תעשיית מזון והיא גם אחד הכלים שעשויים לסייע לצמצום אובדן מזון.
בישראל ישנו פוטנציאל להמשך פיתוח בתחום הפודטק בעשור הקרוב בזכות השילוב בין ידע מדעי, ניסיון חקלאי ויזמות טכנולוגית. הצמיחה הישראלית בתחום הפוד טק והאגרי־טק משתקפת מנתוני מפת Agri-FoodTech 2025 שפורסמה על ידי Startup Nation Central ו [1]GrowingIL . המפה מציגה מערכת אקולוגית רחבה הכוללת מעל 750 חברות הפעילות בישראל בתחום הפודטק והאגרי-טק– מתוכן יותר מ-150 סטארט־אפים ייעודיים, לצד חברות בינלאומיות, חממות, מרכזי מחקר ומשקיעים. בשנת 2024 בלבד התקיימו 33 סבבי גיוס בהיקף של מעל מיליון דולר כל אחד, כאשר למעלה מ30%- מההשקעות הופנו לחברות רובוטיקה וציוד חקלאי חכם. תחומים נוספים שבלטו הם פתרונות מבוססי בינה מלאכותית וניהול שרשראות אספקה חכמות הקשורים ישירות לצמצום בזבוז מזון.
בשנים הקרובות צפוי תחום הפודטק להתפתח עוד יותר ולספק כלים בהתמודדות עם אתגרי המזון הגלובליים ובתוכם אתגרי צמצום אובדן מזון והצלת המזון. ביניהם:
- חדשנות בשלב הייצור והאספקה המוקדמת– שימוש בבינה מלאכותית (AI) ובמערכות חיזוי חכמות כדי להתאים בין ההיצע לביקוש בשלב הייצור. מערכות אלו מתבססות על אלגוריתמים של ניתוח נתונים בזמן אמת, המאפשרים לחקלאים ולרשתות שיווק להקטין את היקף העודפים.
דוגמאות קיימות:
- שימוש ברחפנים ובחיישנים לניטור מצב היבולים ולהתאמת ההשקיה- הרחפנים מספקים תמונה בזמן אמת של מצב הגידולים, ומאפשרים לחקלאים (בעיקר בארה"ב, ספרד, הולנד, וצרפת) לזהות מוקדי מחסור או עודף מים, כך שניתן למנוע נזק ליבול ולחסוך משאבים. בישראל Taranis ו־Prospera הן דוגמאות לחברות בתחום החקלאות המדויקת (Precision AgTech) ובהטמעת רחפנים ואינטליגנציה חישובית לצורכי ניטור יבולים.
- מערכות חיזוי ביקוש ברשתות שיווק (למשל Walmart ו-Tesco) שמאפשרות לנהל מלאי חכם ולהקטין עודפים טרם ההפצה. מערכות אלו מנצלות נתוני עבר, נתוני מזג אוויר ודפוסי קנייה כדי לאזן בין המלאי לצריכה בפועל, ובכך מצמצמות את כמויות המזון שאינן נמכרות.
תחזית: לפי FAO (2023) חדירה של מערכות בינה מלאכותית וביג דאטה צפויה להתרחב גם בכלכלות מתפתחות, ובכך להפוך את צמצום אובדן המזון באמצעים טכנולוגים בשלב הייצור לסטנדרט עולמי[2]
- חדשנות בשרשרת האספקה– בשרשרת האספקה, טכנולוגיות IoT ואריזות חכמות הולכות ותופסות מקום מרכזי. החיישנים מאפשרים ניטור טמפרטורה ולחות בזמן אמת, והאריזות החכמות מאריכות את חיי המדף של מוצרים רגישים.
דוגמאות:
- אריזות חכמות הכוללות חומרים סופחי חמצן המעכבים קלקול. למשל חברת Multisorb Technologies (ארה״ב) מפתחת סופחי חמצן שמוטמעים באריזות מזון ומעכבים קלקול של בשר, גבינות ומוצרי מאפה. ביפן נפוץ שימוש באריזות סופחות חימצון באריזות של סושי ומאפים מוכנים.
- חיישני IoT בהובלת תוצרת חקלאית, דגים ומוצרי חלב. בישראל, מערכת Xsense משמשת כפתרון למעקב קירור חכם עבור מגוון רחב של מזון מהשדה ועד למדף.
תחזית: לפי דו"ח (2024) UNEP השוק לאריזות חכמות צפוי להכפיל את עצמו עד סוף העשור, וחיישני IoT צפויים להפוך לכלי חובה בתעשיית המזון[3].
- חדשנות במעגליות ושימוש חוזר
הפיכת לחומרי גלם חדשים מהווה נדבך חשוב בכלכלה המעגלית. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות ניתן לייצר דשנים, ביו־גז, אריזות מתכלות ואפילו חלבונים מתסיסת פסולת אורגנית.
דוגמאות קיימות:
- מתקני ביו־גז באירופה (בריטניה, איטליה וגרמניה) המייצרים אנרגיה מפסולת מזון ובכך מצמצמים פליטות ומקטינים את הצורך בהטמנה.
- חברות חדשנות מפתחות אריזות מתכלות מקליפות פירות או סיבים צמחיים, המחליפות פלסטיק מזהם.– למשל Notpla בבריטניה עם אריזות מבוססות אצות,Ecovative בארה״ב עם אריזות מפטריות ו- TIPA בישראל עם סרטי עטיפה מתכלים.
- יוזמות עירוניות לניצול שאריות מזון כמקור אנרגיה לדוגמה באיטליה ובהולנד, מפונים עודפי מזון משוקי רחוב ותעשיית ההסעדה לשימוש באנרגיה או כקומפוסט לחקלאות עירונית.
תחזית: לפי Ellen MacArthur Foundation (2022) עד שנת 2030 כלכלה מעגלית צפויה להיות חלק מרכזי במדיניות עסקית וממשלתית, ופתרונות לניצול חוזר של פסולת מזון ישתלבו גם ברמה העירונית וגם אצל יצרנים וקמעונאים[4].
השקעה בתחום הפודטק תורמת באופן טבעי לצמצום אובדן מזון, שכן טכנולוגיות מתקדמות בתחומי שימור, חיזוי ביקושים, ניצול תוצרת שאינה מושלמת ואופטימיזציה של תהליכי ייצור מאפשרות להפחית פחת ומזון שנזרק לאורך כל שרשרת הערך – מהשדה ועד לצרכן.
כדי לממש את הפוטנציאל ולהפוך למובילה בתחום הפודטק נדרשים צעדים משלימים:
- מדיניות ממשלתית תומכת – רגולציה גמישה לשינויים, תמריצים לחדשנות והגדרת יעדים לאומיים בתחום צמצום בזבוז מזון.
- השקעות ציבוריות ופרטיות בפיילוטים ובהטמעה בקנה מידה רחב.
- חיבור בין מחקר לתעשייה – שיתופי פעולה בין אקדמיה, סטארט־אפים ותאגידי מזון.
- שיתופי פעולה בינלאומיים – חיבור לפלטפורמות גלובליות כגון UNEP, OECD, FAO כדי להטמיע פתרונות מקומיים ברמה בינלאומית.
5. 0e38a4_dd262b1d908d41679e18e1fd88d7a28a.pdf
6. Food and Agriculture Organization of the United Nations. (2023). The State of Food and Agriculture 2023: Revealing true costs for transforming agrifood systems. Rome: FAO. https://doi.org/10.4060/cc7724en
7. United Nations Environment Programme. (2024). Food Waste Index Report 2024. Nairobi: UNEP. Retrieved from https://www.unep.org/resources/food-waste-index-report-2024
8 Ellen MacArthur Foundation. (2022). The circular economy in detail: Food Retrieved from https://ellenmacarthurfoundation.org