המלצות מדיניות
קידום חקיקה ועיגון רגולטורי למניעת אובדן מזון
צמצום אובדן המזון בישראל מחייב מסגרת חקיקתית ברורה שתעודד הצלת מזון ותמנע השמדתו.
המלצות מדיניות לעידוד הפחתת אובדן והצלת מזון
המלצות מדיניות לעידוד הפחתת אובדן והצלת מזון
הכדאיות בהצלת מזון – דו"חות אובדן והצלת המזון הלאומי בעשור האחרון מצביעים על כדאיות גבוהה להצלת מזון, מההיבטים הכלכליים, הבריאותיים, החברתיים והסביבתיים. סקירת המדיניות המשווה ושיטות העבודה המומלצות בעולם לצמצום בזבוז מזון כמו גם הפנמת התועלות הבריאותיות הקשורות בהצלת מזון בריא, מחדדות את הצורך בשימוש בהצלת מזון כאחד מכלי המדיניות הלאומיים.
מבחינה כלכלית: מקרה ברור של כשל שוק. במחירי השוק, אין כדאיות להצלת המזון, אולם במחיר כלכלי המשקף את הערך האלטרנטיבי והתמורה התזונתית, קיימת כדאיות גבוהה להצלת המזון.
מבחינה חברתית: המזון המוצל שייתרם לנזקקים יביא לצמצום אי השוויון ולעלייה בביטחון התזונתי של תושבי המדינה.
מבחינה בריאותית: הצלת מזון בריא ואספקתו לאוכלוסיה הנמצאת במצב של אי-ביטחון תזונתי ואינה צורכת די ממנו, מבטיחה תזונה הולמת ומשפיעה באופן ישיר על בריאותה של אוכלוסיה זו ומשכך חוסכת למשק הוצאות בריאות.
מבחינה סביבתית: מאמץ זה יחסוך משאבים רבים של אנרגיה, מים, קרקע וכימיקלים וכן יקטין פליטות גזי חממה ומזהמים לאוויר וכן את כמויות הפסולת המועברות להטמנה.
1. התוכנית הלאומית לצמצום אובדן מזון ובזבוז מזון
בספטמבר 2025 השיק המשרד להגת הסביבה בשיתוף עם משרד החקלאות ובטחון המזון ובליווי ועדה בין משרדית תוכנית לאומית לצמצום אובדן מזון ובזבוז מזון. זוהי הפעם הראשונה שבה מדינת ישראל נוקטת בפעולה מערכתית לצמצום אובדן ובזבוז מזון. התוכנית הוצגה כחלק מהתוכנית הלאומית לבטחון מזון שכללה קבוצות עבודה בנושא חקלאות מקומית, תעשיית המזון, סחר ושת"פ בינלאומי, מו"פ וחדשנות וסל המזון והרגלי הצריכה. במסגרת התוכנית הוגדרו 16 ערוצי פעולה, המעוגנים בחמישה מהלכים. שלשה מהלכים מתמקדים במניעה והפחתה של אובדן מזון:
- הנגשת מידע
- רגולצית פסולת
- שינויי התנהגות
ושני מהלכים מתמקדים בהצלת מזון:
- הרחבת הצלת מזון
- סנכרון ותיאום.
התוכנית מגדירה יעדי הפחתה בשני תרחישים:
תרחיש מתון- 25% הפחתה בהיקף המזון האבוד עד שנת 2050 והצלה של 10% מהיקף המזון האבוד.
תרחיש מתקדם- 50% הפחתה בהיקף המזון האבוד עד שנת 2050 והצלה של 19% מהיקף המזון האבוד.
התוכנית הלאומית החדשה לצמצום אובדן ובזבוז מזון היא צעד חשוב ומשמעותי ובכוחה לחולל שינוי אם תאומץ על ידי הממשלה ויוקצו לה המשאבים הדרושים.
יישום מרכיבי התוכנית הלאומית שהוצעה במהלך השנים 2026-2030 כרוך בהשקעה ממשלתית של 220 מליון ₪. השקעה זו ויישום יעיל של התוכנית צפויים לסייע לצמצום אי בטחון תזונתי ועל כן יש לראות בה כהשקעה המשתלמת למדינה. יחד עם זאת, גם עד שתאושר ותוטמע התוכנית יש להמשיך ולפעול להצלת מזון. האוכלוסייה בישראל גדלה ומייצרת יותר מזון ויותר פסולת מזון, מאמצי הצלת המזון צריכים לגדול ויש לפעול גם בטווח הקצר: כיום, ההצלת המזון נשענת כמעט לחלוטין על פעילות עמותות וארגוני מגזר שלישי, במימון תרומות כספיות ובתרומת תוצרת מצד בעלי עסקים וחקלאים. תורמי המזון הגדולים ביותר הם החקלאים בזמן שהם עצמם סובלים מרווחיות נמוכה ומאי יציבות. יש לפעול לקידום תקצוב ממשלתי של הצלת המזון לצורך הגדלת הקפי הצלת המזון. בנוסף, יש לקדם ובכך למעשה יאפשרו להגידל את היקפי הצלת המזון, ותמריצים כמו תמריצי מס באופן שיגשר על הפערים הקיימים.
2. התוכנית לצמצום אובדן מזון בימי חירום
מלחמת חרבות ברזל המחישה את חשיבות הביטחון התזונתי כחלק מהחוסן הלאומי והדגישה את הצורך בתמיכה ממשלתית רב-שנתית להפחתת אובדן מזון והצלתו בימי בחירום. הפגיעה החמורה בענף החקלאות, שהביאה לאובדן תוצרת בשווי מאות מיליוני שקלים ולעליית מחירי המזון, הוכיחה כי נדרשת מדיניות ממשלתית ארוכת טווח לחיזוק הייצור המקומי וצמצום התלות ביבוא.
חקלאי ישראל פועלים בשנים האחרונות בסביבה מורכבת ורבת אתגרים, המאופיינת בשילוב של לחצים כלכליים, אקלימיים ומבניים. עלויות התשתיות (מים, דשנים, אנרגיה ועבודה) עולות בהתמדה, בעוד שמחירי התוצרת בשוק המקומי והבינלאומי נותרים תנודתיים ולעיתים קרובות אינם משקפים את ההוצאות בפועל. לצד זאת, שינויי האקלים מביאים לגלי חום קיצוניים, בצורות והצפות, הפוגעים ביציבות היבולים ומעלים את רמת הסיכון ליצרן החקלאי. לכך מתווספים פערי תשתיות, רגולציה מורכבת ותחרות גוברת מיבוא מסובסד, המקטינים את רווחיות הענף. כתוצאה מכך, חקלאים רבים נאלצים לפעול ברווחיות שולית, תוך חוסר ביטחון כלכלי ותכנוני.
כדי למנוע משברים עתידיים, מומלץ ליישם תוכנית לאומית ייעודית שתאפשר תגובה מהירה בעתות חירום. יש להבטיח מנגנוני סיוע שיחזקו את הענף החקלאי, תוך הרחבת ההשקעות בטכנולוגיות חדשניות, תשתיות לוגיסטיות ותמריצים להקטנת בזבוז מזון. בנוסף, יש לפתח מערך התנדבות ממוסד בחקלאות, בדומה למודל כוח מילואים אזרחי, שיאפשר גיוס עובדים במהירות בעתות חירום. מודל זה יבטיח זמינות כוח אדם חקלאי בזמן משברים וימנע אובדן תוצרת חקלאית קריטית.
על המדינה לגבש מדיניות רב-שנתית יציבה שתאפשר לחקלאים להתאושש, לשמור על מחירים יציבים ולחזק את הביטחון התזונתי הלאומי. תמיכה עקבית במגזר החקלאי תסייע לא רק בהתמודדות עם משברים עתידיים אלא גם בפיתוח חקלאות בת-קיימא, שתשמש את המשק הישראלי לאורך שנים.
המלצה זו מתכתבת עם המלצות מבקר המדינה בדוח 'הבטחת צרכי המזון של מדינת ישראל בחירום' שפורסם באוקטובר 2025 בו הודגשה חשיבותה של תוכנית חירום בעקבות לקחים שנלמדו ממלחמת חרבות ברזל בכל הקשור לבטחון המזון במדינת ישראל.
3. קידום חקיקה בהתהוות וצורך בעיגון רגולטורי למניעת אובדן מזון
צמצום אובדן המזון בישראל מחייב מסגרת חקיקתית ברורה שתעודד הצלת מזון ותמנע השמדתו. התוכנית הלאומית לצמצום אובדן ובזבוז מזון ממליצה על בחינה של מספר חקיקות, ביניהן חובת תרומת מזון, , תיקון חקיקה להארכת תוקף של חומרי גלם שאינם רגישים, ועיגון חקיקה של הטלת אגרה בגין פסולת מזון.
בנוסף ליוזמות אלו, נדרשת השלמת תהליך החקיקה וקידום רגולציה רחבה יותר שתספק מענה ארוך-טווח לצמצום בזבוז מזון ולהגברת הביטחון התזונתי.
בין הצעות החוק המרכזיות שטרם אושרו ניתן למנות את הצעת חוק לתיקון פקודת המכס (איסור השמדת טובין חבי מכס), התשפ"ג-2023, שמטרתה למנוע השמדת מזון ראוי לצריכה שהוחרם או חויב במכס, ולהפנותו לרשויות רווחה ולארגונים שיחלקו אותו לנזקקים. הצעה זו מהווה מנגנון חשוב לניצול טובין ראויים לצריכה, אשר כיום מוצאים מכלל שימוש בשל מגבלות חוקיות ורגולטוריות.
הצעה נוספת היא הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד תרומת מזון), התשפ"ג-2023, המבקשת להעניק זיכוי מס לעסקים התורמים מזון במקום להשמידו. החלת מנגנון תמריצים זה תעודד גופים מסחריים, יבואנים ויצרני מזון להגדיל את היקפי תרומות המזון, תוך צמצום הפסדי מזון יקרים שנגרמים מדי שנה.
חקיקות אלו מהוות שלב ראשון בהסדרת התחום, אך יש צורך במדיניות רגולטורית מקיפה שתכלול תמריצים כלכליים נוספים, פיקוח על ניהול עודפי מזון, והנגשת מנגנונים שיקלו על עסקים להעביר מזון למטרות ראויות, כפי שהומלצו בתוכנית הלאומית. שילוב חקיקה ורגולציה ברורה יהפכו את צמצום בזבוז המזון לנורמה מחייבת, תוך יצירת תשתית לאומית שתבטיח ניהול יעיל של משאבי המזון בישראל.
4. המלצות נוספות
- אימוץ חדשנות ובינה מלאכותית בתהליכי הצלת מזון- יש לקדם הטמעת טכנולוגיות חדשניות ובינה מלאכותית לכל אורך שרשרת ההצלה – מהחקלאי ועד לצרכן – לצורך חיזוי עודפים, אופטימיזציה של לוגיסטיקה והפצה, ושיפור יעילות המערך על מנת לצמצם את האובדן.
- עבודה עם הדור הצעיר נחשבת לאחת הדרכים היעילות לעיצוב דפוסי צריכה חדשים ולצמצום בזבוז מזון לאורך זמן. החשיבות של חינוך עקבי ומתמשך מגיל צעיר מפנה זרקור למשרד החינוך ומחדדת צורך להתייחסותו לנושא בזבוז המזון בתכני מערכת החינוך.
