485 אלף
ייחודיות ייצור וצריכת המזון בישראל
ההוצאה על צריכת מזון בישראל עומדת על כ-19% מסל הצריכה הממוצע של משקי הבית בישראל, ו-22% מסל הצריכה של משקי הבית בשני העשירונים התחתונים. המזון הינו הרבה מעבר למרכיב מהותי בסל הצריכה של משק הבית. צריכת מזון הינה צורך בסיסי קיומי, וצריכה של מזון בהרכב מאוזן הינה חיונית להבטחת בריאות האוכלוסייה ככלל ולהתפתחות תינוקות וילדים בפרט. לכן, מחסור במזון או צריכת חסר של מרכיבים בסיסיים בסל המזון, גורמים לפגיעה פוטנציאלית שערכה גבוה ממחיר השוק של המזון, המייצג את עלות הייצור שלו בכל שלבי שרשרת הערך.
ישראל מאופיינת בשיעור הוצאה על מזון שהינו מהגבוהים במדינות המפותחות, יחד עם תוחלת עוני מהגבוהות ביותר מבין מדינות ה-1OECD. כתוצאה מכך, אי-הביטחון התזונתי בישראל מהווה בעיה חמורה במיוחד. על פי עיבודי BDO לאומדני דו"ח הביטוח הלאומי2 שפורסם בדצמבר 2021, שיעור משקי הבית החיים באי-ביטחון תזונתי הוא 16.2%, כלומר בישראל חיים כ-485 אלף משקי בית בתנאי אי-ביטחון תזונתי. מבחינה כלכלית, אי-הביטחון התזונתי מתבטא בכך שההוצאה על מזון של משקי הבית הנמצאים בתנאי אי-ביטחון תזונתי נמוכה בכ-25% ביחס לרמת ההוצאה הנורמטיבית.
ייצור והצלת מזון כאתגר סביבתי־אסטרטגי בחוסן הלאומי
המזון מהווה מוצר ייחודי לא רק מבחינת מאפייני הצריכה שלו, אלא גם מבחינת מאפייני הייצור שלו. גידול וייצור מזון כרוכים מטבעם בשימוש במשאבי טבע הנמצאים במחסור יחסי, שלהם עלות כלכלית משמעותית: אנרגיה, מים וקרקע. רבים מהמשאבים הנדרשים אינם מתחדשים3 והשימוש בהם טומן בחובו סיכון לפגיעה במים, בקרקע, באוויר ובמגוון הביולוגי, זאת לצד פליטת גזי חממה אשר גורמים לתופעות שינוי אקלים. נוסף על כך, היווצרותם של עודפי מזון, מצריכה את פינויים והטמנתם וכרוכה גם היא בשימוש נוסף במשאבים אשר בצידם עלויות סביבתיות.
במדינה קטנה וצחיחה כישראל, המים והקרקע הם משאבים יקרים ומוגבלים. הצורך בשימוש במשאבי קרקע ומים לשם גידול מוצרים חקלאיים עודפים ההופכים לאובדן או פסולת, טומן בחובו, בנוסף לעלות הכלכלית הישירה, גם עלויות סביבתיות וחברתיות נוספות.
רכיבי המזון מתבססים רובם ככולם על תוצרת חקלאית: ירקות, פירות, קטניות, מוצרי חלב, ביצים, בשר, דגים, שמנים וכד'. בה בעת, בענף החקלאות קיימת אי ודאות רבה לגבי היקף הכמויות המיוצרות בשל גורמים חיצוניים כגון מזיקים ושינויי אקלים.
שינויי האקלים הפכו בשנים האחרונות לאיום מוחשי על יציבות מערכות המזון העולמיות. בישראל, בשל מיקומה הגאוגרפי וסביבתה האקלימית, ההשפעה עלולה להיות דרמטית במיוחד. עלייה בטמפרטורות, ירידה בכמויות המשקעים, התרבות אירועי קיצון כמו בצורות, שיטפונות ושריפות, וכן שינוי בעונות הגידול – כל אלו מצמצמים את פריון החקלאות, פוגעים בזמינות המים ומחריפים את פערי הגישה למזון. הדוח המסכם של הפאנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) לשנת 2023 מדגיש כי שינויי האקלים מהווים איום רב-מערכתי על ביטחון המזון, במיוחד באזורים צחיחים ומדבריים כגון ישראל, שבהם מערכות הייצור תלויות במים מתוקים נדירים ובאקלים יציב4. לפי דוח הערכה של משרד החקלאות שינויי האקלים צפויים לגרום לירידה של עד 20% בפריון גידולים רגישים כמו עגבנייה, תפוח אדמה וחיטה עד שנת 2040 – אם לא ייושמו פתרונות טכנולוגיים של התאמה חקלאית5.
3. Cut Waste, GROW PROFIT. How to reduce and manage food waste, leading to increased profitability and environmental sustainability, background paper 2012
4. Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC). (2023). Climate Change 2023: Synthesis Report. Geneva: IPCC.
5. משרד החקלאות ופיתוח הכפר (2022). השפעות אקלימיות על פריון חקלאי בישראל: דוח הערכה.
במדינה קטנה וצחיחה כישראל, המים והקרקע הם משאבים יקרים ומוגבלים. הצורך בשימוש במשאבי קרקע ומים לשם גידול מוצרים חקלאיים עודפים ההופכים לאובדן או פסולת, טומן בחובו, בנוסף לעלות הכלכלית הישירה, גם עלויות סביבתיות וחברתיות נוספות.
רכיבי המזון מתבססים רובם ככולם על תוצרת חקלאית: ירקות, פירות, קטניות, מוצרי חלב, ביצים, בשר, דגים, שמנים וכד'. בה בעת, בענף החקלאות קיימת אי ודאות רבה לגבי היקף הכמויות המיוצרות בשל גורמים חיצוניים כגון מזיקים, מזג אויר, מחלות וכו'.
דו"ח זה בוחן את היקפי אובדן המזון וכדאיות הצלת המזון מהזווית הכלכלית, החברתית, הסביבתית והבריאותית, על בסיס הערכות ואומדנים הניתנים לכימות, וכולל עדכון נתונים ושיפור מתודולוגיה על בסיס הניסיון שנצבר מהכנתם ופרסומם של שבעת הדו"חות האחרונים. דו"ח זה הינו בשיתוף משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, והוא כולל השנה פרק מיוחד ומורחב בנושא השפעת הצלת מזון על הביטחון התזונתי ועלויות הבריאות בישראל [פרק 8].
נגישות כלכלית לסל מזון בריא, שמבטיח תזונה הולמת החיונית לתפקוד פיזי, נפשי וקוגניטיבי, היא אלמנט הכרחי למימוש ביטחון תזונתי. צריכת סל מזון בריא בדגש על פירות וירקות, עשויה להיות יקרה אולם תזונה לא בריאה עלולה להיות יקרה אף יותר. הפרק המורחב בדו"ח זה יבחן ויעריך את הוצאות הבריאות העודפות בישראל כתוצאה מאי ביטחון תזונתי ואת פוטנציאל הפחתתן מפעילות הצלת מזון בישראל.
בטחון תזונתי כרכיב יסודי בחוסן הלאומי
ביטחון תזונתי של מדינה תלוי לא רק ביכולות ייצור פנימיות או גישות כלכליות, אלא גם בהקשרים גאו-פוליטיים רחבים – כגון יחסים בינלאומיים, יציבות אזורית, ונגישות לנתיבי סחר. עבור ישראל, מדובר בפרמטרים קריטיים במיוחד, בשל מיקומה הגיאוגרפי, תלותה בייבוא מזון בסיסי, והיחסים השבריריים עם שכנותיה.
ישראל נסמכת על יבוא נרחב של דגנים, קטניות, שמנים ומוצרי יסוד ממדינות כגון רוסיה, אוקראינה, טורקיה, הודו ורומניה. סכסוכים מדיניים או מתיחות ביטחונית עם אחת ממדינות אלה, או התדרדרות כללית בזירה הגלובלית משמעותם שיבוש באספקת המזון לישראל והשפעה על עליית מחירים ויוקר המחייה.
מלחמת חרבות ברזל המחישה בפועל את שבריריות מערכת המזון. במהלך המלחמה, על מנת להתמודד עם המחסור שנוצר במשק, גדלו היקפי ייבוא התוצרת החקלאית. לדוגמא, במהלך תשעת חודשי המלחמה הראשונים, יובאו לישראל למעלה מ-190 אלף טונות תוצרת טרייה, עליה של כ-40% ביחס להיקף היבוא בחודשים מקבילים בשנים קודמות. הפסקת המסחר עם טורקיה במאי 24 הביאה לעלייה נוספת במחירי הירקות המיובאים ממנה. מדד מחירי הפירות והירקות, עלה בכ-10% בתשעת החודשים הראשונים של 2024 לעומת התקופה המקבילה אשתקד – מה שמעיד על ההשפעה המהירה של הפסקת המסחר והמחסור בשוק המקומי.
בשנת 2024 יובאו לישראל כ-227,000 טונות של תוצרת צמחית טרייה, עלייה של כ-13% לעומת 2023. המוצרים המובילים – תפוחי עץ, בצל, אננס, עגבנייה, שום – מהווים כ–75% מסך יבוא התוצרת הצמחית הטרייה לישראל ומגיעים מ-30 מדינות שונות6. פיזור גיאוגרפי זה אמנם מפחית את הסיכון מתלות ביבואן יחיד או במדינת מקור אחת, אך במקביל מדגיש את ההסתמכות הגוברת על תוצרת חקלאית שאינה מקומית. מצב זה חושף את המשק הישראלי לסיכונים כלכליים ולוגיסטיים משמעותיים, דוגמת שיבושים בשרשראות אספקה, עליות מחירים עולמיות או מגבלות ייצוא מצד מדינות מקור בעתות חירום – גם כאשר מקורות היבוא מגוונים לכאורה.
מלחמת חרבות ברזל שהביאה לחוסר יציבות בהיצע המזון החקלאי המקומי הדגישה את חשיבותה של חקלאות ישראלית מקומית לחוסנה וקיומה של המדינה. במבחן התוצאה, מדיניות הייבוא הממשלתית לא הוכיחה את עצמה ולא פתרה את בעיית עליית המחירים והמחסור בתוצרת כתוצאה מהמשבר. נראה אם כן, כי הפתרון של ייבוא תנובות חקלאיות, גם בעיתות שגרה, אינו מספק כדי להבטיח ביטחון תזונתי ואף מגלם סיכון. מצב של חוסר יציבות בהיצע המזון המקומי, ובייחוד בזמן מלחמה, מדגיש את חשיבותה של חקלאות ישראלית מקומית לחוסנה וקיומה של המדינה.
דו"ח זה בוחן את נושא אובדן המזון וכדאיות הצלת המזון מהזווית הכלכלית, החברתית, הסביבתית והבריאותית, על בסיס הערכות ואומדנים הניתנים לכימות, וכולל עדכון נתונים ושיפור מתודולוגיה על בסיס הניסיון שנצבר מהכנתם ופרסומם של הדו"חות האחרונים. דו"ח זה הינו בשיתוף משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה, והוא כולל השנה פרק מיוחד ומורחב לרגל ציון עשור לפרסומו.
