500 אלף

משקי בית בישראל חיים בתנאי אי-ביטחון תזונתי
כ- 17% מהוצאות משק בית ממוצע בישראל הן על צריכת מזון

ייחודיות ייצור וצריכת המזון בישראל

ההוצאה על צריכת מזון בישראל עומדת על כ-17% מסל הצריכה הממוצע של משקי הבית בישראל, ועל כ-20% מסל הצריכה של משקי הבית בשני העשירונים התחתונים. המזון הינו הרבה מעבר למרכיב מהותי בסל הצריכה של משקי הבית. צריכת מזון הינה צורך בסיסי קיומי, וצריכה של מזון בהרכב מאוזן הינה חיונית להבטחת בריאות האוכלוסייה ככלל ולהתפתחות תינוקות וילדים בפרט. לכן, מחסור במזון או צריכת חסר של מרכיבים בסיסיים בסל המזון, גורמים לפגיעה פוטנציאלית שערכה גבוה ממחיר השוק של המזון, המייצג את עלות הייצור שלו בכל שלבי שרשרת הערך.
ההוצאה על צריכת מזון מהווה כ-17% מסל הצריכה הממוצע של משקי הבית בישראל, וכ-20% מסל הצריכה של משקי הבית בשני העשירונים התחתונים.
ישראל מאופיינת בשיעור הוצאה על מזון שהינו מהגבוהים במדינות המפותחות, יחד עם תוחלת העוני הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-OECD(1). כתוצאה מכך, אי-הביטחון התזונתי בישראל מהווה בעיה חמורה במיוחד. על פי עיבודי BDO לאומדני דו"ח הביטוח הלאומי (2) שפורסם בינואר 2021 שיעור משקי הבית החיים באי-ביטחון תזונתי הוא 18.7%, כלומר בישראל חיים כ-500 אלף משקי בית בתנאי אי-ביטחון תזונתי. מבחינה כלכלית, אי-הביטחון התזונתי מתבטא בכך שההוצאה על מזון של משקי הבית הנמצאים בתנאי אי-ביטחון תזונתי נמוכה בכ-30% ביחס לרמת ההוצאה הנורמטיבית.
1. OECD, Poverty rate, 2020
2. "רמת החיים, העוני והאי-שוויון בהכנסות – 2019-2018 ואומדן ל-2020", המוסד לביטוח לאומי.
בעיית אי-הביטחון התזונתי אשר קיימת בשגרה במדינת ישראל, החמירה בעקבות משבר הקורונה והשפעותיו הכלכליות, בין היתר כתוצאה מהגורמים הבאים:
פגיעה בהכנסות של משקי הבית עקב פיטורים, הוצאה לחל"ת או הפסקת פעילות וסגירת עסקים של עצמאים.
משבר הקורונה אילץ את סגירתן של מסגרות משלימות במערכת החינוך המספקות ארוחות לתלמידים בגנים ובבתי הספר, והביא לכך שמשקי הבית נדרשו להגדיל את הוצאותיהם על מזון עבור ילדיהם.
עקב האיסור על התקהלות נסגרו בתי תמחוי דבר שפגע בזמינות המזון לאוכלוסייה הנמצאת בתנאי אי-ביטחון תזונתי.
מגמות אלו קוזזו בחלקן בשל הגדלת התמיכות ומענקי הקורונה.

המזון מהווה מוצר ייחודי לא רק מבחינת מאפייני הצריכה שלו, אלא גם מבחינת מאפייני הייצור שלו. גידול וייצור מזון כרוכים מטבעם בשימוש במשאבי טבע הנמצאים במחסור יחסי, או בעלי עלות כלכלית משמעותית: אנרגיה, מים וקרקע. רבים מהמשאבים הנדרשים אינם מתחדשים (3), והשימוש בהם טומן בחובו סיכון לפגיעה במים, בקרקע, באוויר ובמגוון הביולוגי, זאת לצד פליטת גזי חממה אשר תורמים לתופעות שינוי אקלים. נוסף על כך, היווצרותם של עודפי מזון, מצריכה את פינויים והטמנתם וכרוכה גם היא בשימוש נוסף במשאבים אשר בצידם עלויות סביבתיות.

3. Cut Waste, Grow Profit : How to reduce and manage food waste, leading to increased profitability and environmental sustainability, background paper 2012

במדינה קטנה וצחיחה כישראל, המים והקרקע הם משאבים יקרים ומוגבלים. הצורך בשימוש במשאבי קרקע ומים לשם גידול מוצרים חקלאיים עודפים ההופכים לאובדן או פסולת, טומן בחובו, בנוסף לעלות הכלכלית הישירה, גם עלויות סביבתיות וחברתיות נוספות.

רכיבי המזון מתבססים רובם ככולם על תוצרת חקלאית: ירקות, פירות, קטניות, מוצרי חלב, ביצים, בשר, דגים, שמנים וכד'. בה בעת, בענף החקלאות קיימת אי ודאות רבה לגבי היקף הכמויות המיוצרות בשל גורמים חיצוניים כגון מזיקים, מזג אויר, מחלות וכו'.

דו"ח זה בוחן את נושא אובדן המזון וכדאיות הצלת המזון מהזווית הכלכלית, החברתית והסביבתית, על בסיס הערכות ואומדנים הניתנים לכימות, וכולל עדכון נתונים ושיפור מתודולוגיה על בסיס הניסיון שנצבר מהכנתם ופרסומם של חמשת הדו"חות האחרונים. כמו כן, הדו"ח כולל השנה הרחבה בנושא השפעת משבר הקורונה על אובדן מזון והצלת מזון.

אנשים פועלים לפי כללי ההתרחקות החברתית בזמן ההמתנה מחוץ לסופרמרקט. צילום: RnDmS