20%
כמה מזון נדרש להשלמת פער צריכת המזון בישראל?
דירוג ישראל במדדי אי-שיוויון וביטחון תזונתי
הדו"ח מלמד כי הצמיחה הכלכלית במשק ב-2021 לא חלחלה באופן שווה לכלל האוכלוסיות, והתוצאה היא עליית האי-שוויון בהכנסות הכלכליות. בנוסף, בשל הפחתת הסיוע במהלך 2021 ,שניתן במסגרת הביטחון הסוציאלי בתקופת הקורונה, אי-השוויון בשנת 2021 היה גבוה מזה שבשנת 2020 ,בשיעור של מעל ל-%3 ,לפי הכנסה נטו, כלומר לאחר תמיכות ומענקים.
על פי נתוני ה-OECD אשר בוחן את תחולת העוני אחרי מיסים והעברות) עבור קו עוני בגובה %50 מחציון ההכנסה הפנויה) מצבה של ישראל הדרדר בשיעור תחולת העוני בהשוואה לנתוני שנה שעברה. ישראל הינה המדינה בעלת תחולת העוני הגבוהה ביותר בקרב מדינות ה-OECD.
עוד מראים הנתונים כי ישראל היא בין המדינות בעלות שיעור אי שיוויון גבוה, כפי שנמדד במדד ג'יני, וממוקמת במקום החמישי בהיקף אי השוויון אחרי צ'כיה, מקסיקו, טורקיה, וארה"ב.
אי שוויון בחלוקת הכנסות הינו אחד מהאתגרים המרכזיים העומדים בפני המשק הישראלי כאשר אי-ביטחון תזונתי הינו אחד התוצרים של חוסר שוויון בחלוקת הכנסות במשק.
על פי ההגדרות של ארגון הבריאות העולמי, אשר משמשות גם את הביטוח הלאומי בישראל, ההגדרה של ביטחון תזונתי מושתתת על שלושה מוקדים:
1. זמינות המזון
אספקה של כמויות מספקות של מזון באופן עקבי.
2. נגישות למזון
למשפחה די משאבים כדי להשיג מזון בכמות מספקת.
3. שימוש במזון
קיום תנאי תברואה, מים ומודעות המשפחה לשימוש הולם במזון.
ההוצאה לנפש על מזון ביחס להוצאה נורמטיבית לביטחון תזונתי לפי מאיונים
על פי קריטריונים אלו, שהם בעיקרם סובייקטיביים, מעריך דו"ח (30) שערך הביטוח הלאומי בישראל כי כ-16% מאוכלוסיית ישראל נמצאת במצב של אי-ביטחון תזונתי. אוכלוסייה זו כוללת כ-8.2% שנמצאים במצב של אי-ביטחון תזונתי חמור וכ-8% המצויים במצב של אי-ביטחון תזונתי מתון או קל.
לפי מדד הביטחון התזונתי של ה"אקונומיסט" לשנת 2021, ישראל מדורגת במקום ה-12 במונחי ביטחון תזונתי מתוך מדינות ה-OECD, ובשיעור ההוצאה על מזון מתוך ההוצאה על צריכה פרטית ישראל נמצאת במקום השישי מתוך מדינות ה-OECD.
בישראל משקל ההוצאה על מזון בצריכה הפרטית הינו בין הגבוהים ב-OECD, כ-17%. לפיכך, מדיניות הצלת מזון וחלוקתו לשכבות מוחלשות הינה מדיניות רווחה אפקטיבית בישראל, בה חלק נכבד מההוצאה של משקי הבית הינה על מזון.
הגדרת הביטחון התזונתי הינה הגדרה סובייקטיבית. כדי לבחון את האפקטיביות של הצלת מזון ככלי מדיניות להגדלת הביטחון התזונתי בישראל, התבסס הדו"ח על המתודולוגיה של צ'רניחובסקי ורגב (31) שמגדירה את ההוצאה הנורמטיבית על מזון, רמת ההוצאה על מזון נשארת קבועה גם כאשר הכנסת משק הבית גדלה.
לצורך בחינת רמת ההוצאה הנורמטיבית על מזון (32),
נבחנה ההוצאה על מזון של המאיונים הנמוכים ביחס לרמה הנורמטיבית. הניתוח בפרק זה מראה כי בשני המאיונים התחתונים (במונחי צריכה לנפש סטנדרטית), היקף ההוצאה על מזון הינו כמחצית מהרמה הנורמטיבית.
היקף המזון הנדרש כדי לגשר על הפער שבין צריכת המזון בפועל של אוכלוסייה הנמצאת בתנאי אי-ביטחון תזונתי, לבין רמת הצריכה הנורמטיבית (צריכה ממוצעת של עשירון שני עד חמישי), הינו בשווי של כ-3.3 מיליארד ₪.
העלות להשלמת פער ההוצאה על מזון ביחס להוצאה הנורמטיבית של האוכלוסייה הנמצאת באי-ביטחון תזונתי חמור (כ-8.2% ממשקי הבית בישראל) הינה כ-2.5 מיליארד ₪, וכ-0.8 מיליארד ₪ נוספים נדרשים להשלמת פער ההוצאה על מזון של אוכלוסייה הנמצאת באי-ביטחון תזונתי מתון.
הצלה של כ-500 אלף טונות מזון אבוד בשנה, המהווים כ-20% מהיקף המזון האבוד בישראל
וכ-50% מהיקף המזון האבוד שהינו בר הצלה, תאפשר להשלים את מלוא הפער בהוצאה על מזון בישראל ביחס להוצאה הנורמטיבית.
על פי האומדן בדו"ח זה, בעלות של כ-0.9 מיליארד ₪ ניתן להציל מזון בשווי של כ-3.3 מיליארד ₪, שהינו שווה ערך למלוא ערך הפער בין ההוצאה על צריכת מזון של האוכלוסייה שהינה בעלת אי-ביטחון תזונתי לבין רמת ההוצאה הנורמטיבית על צריכת מזון. ובמקביל יאפשר הדבר לחסוך כ-80 מיליוני מ"ק מים, 260 מיליון קוט"ש חשמל מיוצר, כ-15 אלפי טונות דלק, כ-290 מיליון ₪ כתוצאה מצמצום פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר וכ-170 מיליון ₪ כתוצאה מצמצום עלויות טיפול בפסולת.
הפער בהוצאה על צריכת מזון ביחס לרמת ההוצאה הנורמטיבית עבור האוכלוסיה המתאפיינת באי בטחון תזונתי במליוני ₪
