7.9 מיליארד ₪
היקף אובדן המזון בצריכה הביתית לשנת 2018
1
הכנת כמות עודפת
הכנת מזון מעבר לצרכים, לרוב עודף מזון שבושל או הוכן ולא נצרך.
2
מזון פג תוקף
מזון שפג תוקפו, טרם נצרך במלואו.
3
מזון שניזוק או נשפך
מזון שנפגם בשל איחסון לקוי, בישול לקוי או טעויות אנוש.
אובדן מזון בצריכה הביתית
ההוצאה החודשית על צריכה ביתית של מזון בישראל מהווה את אחד המרכיבים המרכזיים בסל ההוצאות של משקי הבית, ועומדת בממוצע על כ-2,000 ₪ לחודש למשק בית (ללא אלכוהול, משקאות וארוחות מחוץ לבית), כ-17% מסך ההוצאה על הצריכה הביתית.
ממצאי דו"ח אובדן והצלת המזון לשנת 2018 מראים כי אובדן המזון בצריכה הביתית של משקי הבית בישראל הסתכם בכ-880 אלף טון מזון (5) בשווי של כ-7.9 מיליארד ש"ח. משק בית ממוצע בישראל זורק לפח כ-13% מההוצאה של משקי הבית על מזון, כלומר משק בית ממוצע בישראל זורק מזון בשווי של כ-3,200 ₪ לשנה, שווה ערך לצריכת מזון ממוצעת בחודש וחצי.
5. על בסיס מודל שרשרת הערך של BDO ושקלול נתוני למ"ס לשנת 2018, סקר הרכב פסולת ארצי של המשרד להגנת הסביבה לשנים 2012-2013, מחקר בנושא פסולת ביתית בישראל – פרופ׳ אופירה איילון ואפרת אלימלך שפורסם בשנת 2018, וממצאי סקר "גיאוקרטוגרפיה" שבוצע בינואר 2019.
במונחים חודשיים, ההפסד הכספי למשק הבית מאובדן מזון בצריכה הביתית הוא 265 ₪, כאשר 120 ₪ נובעים מאובדן של פירות וירקות, 84 ₪ מאובדן של דגנים וקטניות, 40 ₪ מאובדן של בשר, ביצים ודגים ו–21 ₪ מאובדן של חלב ומוצריו.
מקור: אומדני BDO
אובדן מזון בצריכה הביתית נובע משילוב של הרגלי צרכנות ותרבות השפע, יחד עם השפעת אופן איחסון המזון והשמירה על טריותו. שווי אובדן המזון בצריכה הביתית הינו כ-7.9 מיליארד ₪ בשנה.
על פי תוצאות סקר אובדן המזון במשקי הבית (6), שלושת הגורמים העיקריים לאובדן של מזון בצריכה הביתית:
- הכנת כמות עודפת
הכנת מזון מעבר לצרכים, לרוב עודף מזון שבושל או הוכן ולא נצרך. - מזון פג תוקף
מזון שפג תוקפו, טרם נצרך במלואו. - מזון שניזוק או נשפך
מזון שנפגם בשל איחסון לקוי, בישול לקוי או טעויות אנוש.
גורמים נוספים לאובדן המזון בצריכה הביתית הינם הכנה או בישול לקוי וקניית יתר.
6. סקר אובדן מזון במשקי הבית נערך על ידי "לקט ישראל" ו–BDO בעזרת חברת הסקרים "גיאוקרטוגרפיה" בינואר 2019, בקרב 500 משקי בית, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל.
יש לציין כי שליש מהמשתתפים דיווחו כי הגורם המרכזי אשר ישפיע על צמצום אובדן המזון הוא הצגת תאריך התפוגה באופן ברור יותר על גבי המזון. כמו כן, 80% מהנשאלים דיווחו כי יעדיפו לקנות מזון מחנות המעודדת חיסכון או שמירה על הסביבה.
כמו כן, מתוך ממצאי הסקר עולה, כי קיים פוטנציאל להקטנת אובדן המזון, באמצעות מודעות ותכנון בכל אחד משלבי צריכת המזון בבית. החל מתכנון טרם קניה, דרך קניה מושכלת ומותאמת לצרכים, שמירה על תנאי איחסון ואריזה נכונים בבית, הכנה ובישול בכמויות מתאימות, שינוי הרגלי אכילה ועד לשימוש חוזר בעודפים. מכיוון שלא ניתן לדעת את טיב בטיחות המזון בבתים הפרטיים, את רוב המזון בבית, למעט מזון ארוז מקורי, לא ניתן להציל. יתר על כן, מבחינה כלכלית אין על פי רוב כדאיות בהצלת עודפי מזון באופן מרוכז, בצריכה הביתית והעברתם לנזקקים, בשל מאפייני האובדן, הפיזור הגיאוגרפי, והכמויות הקטנות יחסית בכל משק בית. לכן, לצורך האומדן בדו"ח זה, אנו מסווגים את כל האובדן הביתי כאובדן שאינו בר-הצלה.
לפיכך, הקטנת אובדן המזון בקרב משקי הבית, מחייבת הפחתה במקור של האובדן, באמצעות שינוי הרגלים, מודעות ושיפור תנאי איחסון המזון, לכל אורך שלבי צריכת המזון הביתית.
אובדן המזון בצריכה הביתית אינו ייחודי לישראל, ושיעורי האובדן בישראל אינם חריגים בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. שיעור האובדן הגבוה ביותר בישראל, כמו גם במדינות מערביות אחרות, הוא של פירות וירקות. 23% מהירקות והפירות הנקנים נזרקים לפח בישראל, בהשוואה ל-28% בארה"ב, ו-19% באירופה. האובדן הגבוה יחסית בפירות וירקות נובע בעיקר מאורך חיי מדף קצרים ואי-הקפדה על תנאי אחסון אופטימליים.
במוצרי בשר, דגים ומוצרי חלב, שיעור האובדן נמוך יותר ועומד על כ-8%. שיעור האובדן הנמוך יותר במוצרים אלה נובע, בין היתר, מהעלות הגבוהה יותר ליחידת משקל היוצרת תמריץ כלכלי גבוה יותר להקטנת אובדן וממאפייני המוצר. שיעורי האובדן של מוצרים אלו דומים למקובל באירופה, ונמוכים משיעור האובדן בארה"ב.
במוצרי דגנים וקטניות, שיעור האובדן עומד על כ-14%. האובדן במוצרים אלו נובע משילוב של מוצרים בעלי חיי מדף קצרים כדוגמת לחם ומאפים, יחד עם חיי מדף ארוכים יחסית של דגנים וקטניות לא מבושלים.
בהשוואה בינלאומית, שיעור אובדן המזון בישראל אינו שונה ביחס למדינות אירופה.
עם זאת, נמצא בסקר כי התחושה הסובייקטיבית של הנסקרים בישראל היא שכמות האובדן גבוהה יותר ביחס לתחושה הסובייקטיבית של ממוצע מדינות אירופה (7).
7. על פי סקר שנערך בקרב מדינות ה-EU-27:
Household food waste behavior in EU-27 countries, 2015
מקור: עיבודי BDO על בסיס ממצאי סקר גיאוקרטוגרפיה 2019, ומחקר Journal of Food policy economics, 2015.
בישראל שבה ההוצאה על מזון גבוהה יחסית בהשוואה בינלאומית (8), אובדן מזון מהווה אחד מהמרכיבים בבעיית יוקר המחייה. ההשפעה של אובדן מזון על יוקר המחייה כוללת הוצאה עודפת על מזון וכן השפעת האובדן על התייקרות המזון. ההשפעה הכוללת על יוקר המחייה הינה תוספת עלות של כ-6,300 ₪ למשק בית בשנה.
8. 2018 Global Food Security Index Economist.
יוקר המחיה – ההוצאה העודפת:
מזון שנקנה על ידי משקי הבית ונזרק לפח, מהווה עלות ישירה למשק הבית. בממוצע, ההפסד השנתי מזריקת מזון עומד על 3,200 ₪ למשק בית. עלויות פינוי האשפה וההטמנה, מתגלגלות בסופו של דבר לכיסם של משקי הבית באמצעות עלויות הארנונה והמיסים העירוניים, וגורמות לעלות של כ-200 ₪ נוספים למשק בית לשנה עבור פינוי פסולת המזון העודפת שנזרקת.
יוקר המחיה – התייקרות המזון:
מעבר להוצאה העודפת הישירה של משקי הבית עבור מזון שרכשו ולא נצרך, קיימת השפעת נוספת הנובעת מאובדן המזון בכל שלבי שרשרת הערך הקודמים לצריכה. מבחינה כלכלית, עלות המזון משקפת את כלל עלויות הייצור והמכירה בכל שלבי שרשרת הערך – גידול, ייצור, אריזה, שינוע ושיווק. לכן, מחיר המזון ברשתות השיווק מגלם את אובדן המזון במקטע הקמעונאי. בדומה, מחיר המזון הסיטונאי מגלם את אובדן המזון במקטעי החקלאות והתעשייה. בסופו של דבר עלויות האובדן בכל שלבי שרשרת הערך מתגלגלות לכיסו של הצרכן, וגורמות לעלות שנתית נוספת של כ-2,900 ₪ נוספים באמצעות התייקרות של כ-11% במחירי המזון.
מעבר להשפעה הישירה על יוקר המחיה, לאובדן המזון ולפינוי והטמנת הפסולת עלויות עקיפות הנובעות מהשפעות עקיפות של שינוע הפסולת, שריפת דלקים, עומס על הכבישים, נזק סביבתי הנוצר עקב פליטות של גזי חממה וזיהום הקרקע. הטמנת הפסולת האורגנית בקרקע גורמת לפסולת זו להתפרק ובתהליך זה נפלט גז מתאן, גז חממה שעוצמת השפעתו על התחממות כדור הארץ גדולה פי 25 מזו של פחמן דו חמצני.
על פי ממצאי דו״ח אובדן המזון לשנת 2018, 880 אלף טון של פסולת מזון ביתית נשלחה להטמנה וגרמה לתוספת של 280 אלף נסיעות בשנה של משאיות פינוי אשפה הגורמות לזיהום אוויר, גודש בכבישים, מפגעי רעש ותאונות. לכן, מעבר לאובדן מזון בשווי של 7.9 מיליארד ₪ בצריכה הביתית, ועלות של 0.5 מיליארד ₪ לפינוי פסולת אובדן המזון הביתית, נגרמו גם עלויות חיצוניות נוספות הנובעות מהשפעות של גודש התנועה ואיכות הסביבה.
במדינות שונות נעשו מאמצים להקטנת אובדן המזון בקרב משקי הבית במספר מישורים: הגברת המודעות הצרכנית, חינוך, שימוש בטכנולוגיה להקטנת האובדן וכדומה.
בבריטניה בשנת 2013 החל פרויקט Love Food – Hate Waste של ארגון הצלת המזון WRAP. מטרת הקמפיין הייתה להעלות את המודעות של חשיבות צמצום אובדן מזון ולסייע בנקיטת פעולות בנושא. הפרוייקט כלל פרסומים באמצעים דיגיטליים ואירועים קהילתיים כמו שיעורי בישול. כחלק מהפרויקט הוקם אתר יעודי המכיל מידע המסייע בהפחתת בזבוז המזון, למשל – כיול המעלות האופטימליות במקרר, חשיבות הכנת רשימת קניות וכדומה.
אירגון WRAP בדק את השפעות פרויקט זה במערב לונדון במשך חצי שנה- בין אוקטובר 2012 למרץ 2013. בסיום הקמפיין נמצא כי כמות הפסולת ירדה ב-14%.מבחינה כמותית – אובדן המזון ירד מ-2.6 ק"ג למשק בית בשבוע לפני הקמפיין, ל-2.2 ק"ג למשק בית בשבוע לאחר הקמפיין. ניתוח עלות תועלת של הפרויקט העלה כי על כל 1.00 ליש"ט שהשקיעו בקמפיין נחסך אובדן מזון בשווי 8.00 ליש"ט.
גם בישראל המחלקה לאחסון תוצרת חקלאית במכון וולקני פרסמה הנחיות שימור פירות וירקות בבית הצרכן (9).
דרך נוספת לצמצום אובדן המזון היא על ידי שימוש באמצעים טכנולוגיים. בהולנד נערך מחקר אודות הטמפרטורות האופטימליות להארכת חיי המדף של מוצרים שונים. בעזרת שינוי טמפרטורת האיחסון הצליחו החוקרים להאריך משמעותית את חיי המדף של המוצרים.
כמו כן, ניתן לפעול לצמצום הפסולת הביתית באמצעות מיסוי. במדינות רבות נהוגה שיטת "שלם כפי שתזרוק" ("Pay As You Throw"): ארה"ב, קנדה, אוסטריה, גרמניה, ספרד, יפן ומדינות נוספות. בשיטה זו משק הבית משלם לרשות המקומית או לגורם איסוף הפסולת, כתלות בכמות הפסולת הלא ממוינת אותה הוא זורק. שיטת "שלם כפי שתזרוק" מעודדת הן מחזור והן הקטנת פסולת המזון הנזרקת המהווה חלק משמעותי ממשקל הפסולת הביתית.
