1/3

מכלל המזון המיוצר בעולם, הולך לאיבוד

1

יתרון כלכלי

הצלת מזון משמעה הפיכת פסולת שערכה אפסי או שלילי למוצר בעל ערך כלכלי. תורמת להגדלת התוצר והפריון במשק.

2

יתרון חברתי

הקטנת פערים בחברה וצמצום אי-ביטחון תזונתי של השכבות המוחלשות.

3

יתרון סביבתי

צמצום פליטת מזהמים, גזי חממה, ושימוש במשאבי קרקע ומים.

הצלת מזון: יתרון כלכלי, סביבתי וחברתי

על פי הערכות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (ה-FAO), כשליש מתוך כלל המזון המיוצר בעולם הולך לאיבוד, בחישוב במונחים כמותיים, או כרבע, בתרגום למונחים של ערך קלורי. אובדן מזון הינה תופעה כלל עולמית ואינה תופעה ייחודית למשק הישראלי. היא קיימת בסדרי גודל דומים בכל הכלכלות המערביות.

על פי הערכות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (ה-FAO), כשליש מתוך כלל המזון המיוצר בעולם הולך לאיבוד, בחישוב במונחים כמותיים, או כרבע, בתרגום למונחים של ערך קלורי. אובדן מזון הינו תופעה כלל עולמית ואינו תופעה ייחודית למשק הישראלי. הוא קיים בסדרי גודל דומים בכל הכלכלות המערביות. 

היררכיית הטיפול במזון, שנקבעה בדירקטיבה לטיפול במזון של האיחוד האירופי, קובעת סדר עדיפויות לטיפול במזון שלא נצרך. במסגרת ההיררכיה קיימת עדיפות ברורה למניעת יצירת אובדני מזון ולשימוש במזון אבוד כמזון לאוכלוסיות מוחלשות.

chapter 2.1 fin

מקור: EPA

קיימים כלי מדיניות רבים לעזרה לשכבות המוחלשות ולהתמודדות עם בעיית אי-הביטחון התזונתי. אמצעי המדיניות הנפוצים בישראל הם תרומות, סובסידיות, קצבאות ותמיכות. הייחודיות של הצלת מזון, מתבטאת בכך שהיא מאפשרת סיוע לנזקקים בעלות תקציבית וכלכלית נמוכה, שכן, במקום לממן את מלוא עלות רכישת המזון, יש לממן רק את עלות הצלת המזון. 

בשיח הכלכלי החברתי בישראל ובעולם, קיים ויכוח מתמיד בין מצדדי הגישה של עידוד הצמיחה כיעד מרכזי ("הגדלת העוגה") לבין מצדדי הגישה של הקטנת אי-השוויון כיעד מרכזי. 

הייחודיות של הצלת המזון הינה בהיותה כלי מדיניות שבאופן אינהרנטי משלב זה בזה את שתי הגישות הללו. הצלת מזון והעברתו לצריכה על ידי אוכלוסיות מוחלשות גם מגדילה את התוצר במשק וגם מקטינה, במקביל, את אי השוויון. 

הצלת מזון הינה פעילות כלכלית של הפיכת עודפי מזון, שערכם האלטרנטיבי הוא אפס או שלילי, למזון בעל ערך כלכלי המועבר לצריכת האוכלוסיות המוחלשות.

chapter 2.2 fin

השילוב של שלושת המאפיינים הללו, במסגרת פעילות הצלת מזון, הינו ייחודי ומחייב גיבוש כלי מדיניות מתאימים שישקפו את היתרונות הללו. 

כאמור, היקף האובדן בישראל הינו בסדר גודל דומה לזה שבמדינות מפותחות מקבילות בעולם. אולם, בניגוד למדינות רבות אחרות, שגיבשו חקיקה, תוכניות לאומיות ויעדים רב-שנתיים לעידוד הצלת מזון והקטנת האובדן, בישראל אין עדיין מדיניות לאומית בנושא. זאת למרות שחלפו ארבע שנים מאז התריע דו״ח מבקר המדינה על היעדר מדיניות ממשלתית ברורה בנושא. עם זאת, ניתן לראות בישראל בשנים האחרונות צעדים ראשונים של פעילות ממשלתית, הן בנושא הרגולציה והן בנושא התמיכות: באוקטובר 2018 אושרה בכנסת הצעת החוק לעידוד תרומות מזון אשר פוטרת מאחריות אזרחית ופלילית את שרשרת התרומה, ובלבד שהפעילות נעשתה בהתאם לדין. כמו כן, בשנים האחרונות תקצבה המדינה שני מיזמים משותפים של משרדי הרווחה והחקלאות עם לקט ישראל [הרחבה על היוזמות הממשלתיות בפרק 11].

תפריט
סגירת תפריט